תכו

ואלקי' ביח"ע שנקרא' ריע"י' האהוב"י' כאהבת המשפיע למקבל והמקבל למשפיע כנ"ל שע"י בחי' שמחה דוקא יתחברו יחד, והוא בבחי' מקיף דחופה כמו שא' דאין שמחה אלא בחופה דוקא, וכמ"ש כי על כל כבו"ד חופ"ה ב' מיני כבוד כבוד העליון דמשפיע שנק' חת"ן וכבוד התחתון שנק' כל"ה, וכמ"ש והוא כחתן יוצא מחופת"ו דקאי במ"ת שא' ביום חתונת"ו וכן כחת"ן יכהן פא"ר בעטר"ה שעטר"ה¹⁸⁶ לו אמ"ו וכו', ושמחה זו שעל בחי' החתן בחופת"ו נמשך מבחי' שמחה שלמעלה בעצמו' א"ס ב"ה. וזהו שמח תשמח שמח לדכורא בחי' סובב כו' שיהי' לו רצון להשפיע כו', והיינו כאשר אין אתדל"ת כלל לעורר אתדל"ע במשפיע ומקבל שהוא הוי' ואלקי' להיו' בבחי' סובב וממלא כמו להיו' רצון במל' דא"ס להיו' מאיר בקו"ח בכלל כו' כנ"ל, אזי מתעורר באתדל"ע מצד עצמו בעצמו' אא"ס שלמעלה גם ממל' דא"ס ע"י בחי' השמחה הזאת שהיא בבחי' מוה"ע ממש ביתר שאת ויתר עז להאיר מאור העצמו' ממש למטה גם בהשתלשלו' דסובב וממלא בגילוי מן ההעלם דעצמו' הרבה יותר מכפי המדה דקו המדה שבקו"ח ע"פ גדר הקדום כנ"ל, מטעם הנ"ל שהשמחה בעצמו' פורץ גדר ומביא כל סתום והעלם לגילוי אף בעונג ורצה"ע הקדומה להאיר למטה עד ע"ס דאצי' הכלולי' בשם הוי' שנק' סובב כ"ע לגבי בי"ע שכלולי' במל' דאצי' הנק' ממלא, וכמו בשבתו' ויו"ט שנק' מועדי' לשמחה ועונג בחו"ב ומדו' ביתר מכפי המדה הראשונה כנ"ל, וכענין ג' רגלי' שירא' כל זכורך כנ"ל, שזהו ענין תשמח לנוק' (שזהו זמן שמחתינ"ו וישמחו בך כו' ממש), דכמו שמביא כל העלם דעונג ורצה"ע וחכ' במדו' דז"א ע"י שמחה העצמי' שמאיר גם למטה לשמח לדכורא (כמשי"ת בסמוך), כך משמחה זו עצמה נמשך גם לבחי' המקבל שהוא שנק' שכינה גם בשרש נש"י למטה שיוכלו ע"י שמחה זו לעלו' וליראו' בעזרה לקבל פני הוי' בשמחה כו', וכה"ג בכל שמחה של מצוה כמו העלאו' דמצות כקרבנו' וקטר"ת וכל העלא' מ"ן במ"ע ול"ת כו' ותפילי' שיהי' יח"ע דהוי' ואלקי' הרי עוזר ומושיע למקבל בשמח' זו כדי שתחפוץ להתייחד ולהיו' אל אישה תשוקת', וכמו שאו' משמח חתן וכלה כמו שמצוה לשמח לכלה כמו לחתן כענין כיצד מרקדי'¹⁸⁷ לפני הכל"ה כו' (אך כל זה בשמחה העצמי' שישמח גם לחו"כ שנק' ריעי' האהובי' כמו במ"ת ובהמ"ק, אבל לע"ל יהי' גילוי אור העצמו' דא"ס ב"ה ממש למטה כמו שהוא למעלה ממש בשוה ע"י שמחה דעצמו' שמגלה עצם הרוממו' כנ"ל אזי לא יהי' [ע"י שמחה לשמח ריעים] האהובי' כמו חו"כ משפיע ומקבל כלל, וכמו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתי' כו' (כמ"ש במ"א¹⁸⁸).