תכא
הטבעיו' שבו מתולדה בבטן יהפכו בשמחתו מן הקצה לקצה, כמו מחדוה למרירו' ובכי' ומבכי' ומרירו' לשמחה ומרוממו' לשפלו' לבזות א"ע כאחד השפלי' ומנצחון להכנעה לעשו' כרצון איש ואיש כו'. וכמ"כ אנו רואים גם במלך שמרומם ומוגבה ביותר ומדותיו הן קשים ותקיפי' ביותר מצד עוצם הרוממו' שלו שנוקם ונוטר לכל מי שפגע ומרד בכבוד מלכותו, הנה בעת שמחתו וטוב לבבו במשתה וסעודה כמו בעת כתר מלכותו וכה"ג במשתה חתונתו וחתונ' בנו וכה"ג הנה אז יהופכו מדותיו העצמיי' שלפי ערך רוממו' גדולתו ותקפו מן הקצה לקצה (לבד שינוי ההנהגו' התמידו' מעולם הנ"ל), והיינו מה שנשתנה מהות טבעו מן הרוממו' לתכלית השפלות לדבר עם כל פחותי הערך ולא יקפיד בכבודו כלל בכל מה שיאמרו לו אף שלנגד כבודו כו', וכמ"כ יהפך בטבעו מן הדין והרוגז וכעס על אויביו לחסד וטוב, ואף למורד ועושה כל עון וחטא כי יצוה להוציא מבית הכלא אף למורדי' ופושעי' בו ולנשאם ולרוממם ולהושיבם לפניו ולהטיב להם כל טוב, וכן מקמצנות לפזרנו' לפזר כל הון לגמרי כו' כנ"ל, וכל זה השינוי בעצם הטבע לפי שעה זו עכ"פ בעת השמחה זהו רק מצד בחי' שמחת הנפש בעצמה שמתרוממת ביותר ומושללת אז מכל גדרי המדו' הטבעיי' ומן הרצון והשכל לגמרי [וע"כ יכול להפוך אותם מן הקצה לקצה לשנות למהות אחר מן הקצה לקצה]. ונמצא ב' הטעמי' הללו הכל ענין וטעם א' הוא, דמפני שהשמחה היא ברוממות [העצמו' ובפנימי' הנפש יכולה לפרוץ גדר הטבע לגמרי, והוא עצמו הטעם מה] שהשמחה גורם גילוי ההעלם והסוד שבנפש בחיצוניו' [ובפנימי', דהכל טעם א' הוא לפי שהשמחה מגעת בפנימי' ועצמי' הנפש ממש דוקא] כנ"ל וד"ל.
[יח] ואחר כל הנ"ל יובן הנמשל מכל זה בדרך כלל ובדרך פרט למעלה מעלה גם בעצמות אא"ס ב"ה169, דאע"פ שהוא בבחי' אחדות פשוטה בתכלית ונק' סדכ"ס דלמת"ב כלל אפי' מח' הקדומ' דמל' דא"ס כו' כנ"ל, והיינו שא"א שיומשך מבחי' העלם אמיתת עצמותו כמו שהוא למטה אף להיו' מקור למקור לאבי"ע כנ"ל רק ע"י צמצומי' רבים וגם זה בקו"ח שנק' קו המדה כידוע, אך ע"י בחי' השמחה שישמח ה' בעצמו דוקא (כמו שמחת הנפש באדם במוה"ע דוקא כנ"ל), וכמו ביום חתונתו170 וביום שמחת לבו שזהו במ"ת ובבנין בהמ"ק וכה"ג בכל מועדי' ורגלי' שנק' מועדים לשמחה כידוע (וכמו ויספו ענוים171 בהוי' שמחה שמעוררי' למעלה שמחה גדולה בשם הוי' (כמשי"ת) ע"י שמחה של מצוה ושמחה דתורה ותפלה שהוא ע"י אתדל"ת כנ"ל), וכמבואר למעלה בעת שהמלך בשמחה עושה משתה ושמחה ויתגלה מהעלמו בהיכלו
הערות
- 169. [יח] ואחר כל הנ"ל כו' בעצמות אא"ס ב"ה : ראה ד"ה שמח תשמח בסה"מ תרנ"ז ע' רכ ואילך. פיסקא זו בתוס' ביאורים.
- 170. ביום חתונתו : שה"ש ג, יא.
- 171. ויספו ענוים : ישעי' כט, יט.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.