תכ

אלא גם סוד סתום בחכמ' עמוקה שלא הי' ביכולתו בכח השכל להשכילו ולהבינו כלל, אבל ע"י שמחת הנפש כמו כשישמח ביין יוכל לבא לגילוי ביותר מכפי מדתו בחכ' שבנפש, וכענין שא' אגברו חמרי אדרדקי כי היכי דלמרו מלתא וכן א' חמרא וריחא¹⁶⁶ פקחי', ואע"פ שהיין משמח הלב מלמטה למעלה מזה יובן ג"כ בדרך ק"ו בשמח' הנפש עצמ' שפותחת כל מקור הנעלם בנפש כנ"ל. שמכל זה יש הוראה גמורה ששרש השמחה מגיע בעצמו' ופנימי' הנפש ביותר עד שבכחה לגלו' כל העלם דפנימי' ועצמו' הנפש בכל דבר בין בפנימי' בין בחיצוניו' האברי' כנ"ל הכל יוצא לחוץ בלי ישאר כלום בהעלם אם בדיבור או בתנועו' הגוף וכה"ג כל מה שיש בסתימו' והעלם בעצמו' הנפש ממש הכל יוצא לחוץ בגילוי (וכמו ר"ז דהוה בדיחא דעתי' א' דכל חלל"י דעלמא¹⁶⁷ יגלה כו').

והנה הטעם הב' בענין מהות ועצם השמחה גם בזה הדבר עצמו מה שמגלה כל העלם העצמו' שבנפש הנה זהו מצד בחי' הרוממו' וההתנשאו' של הנפש בעלותה מכל הגבלות גדרי כוחותי' הטבעיי' לבחי' מהו"ע שלה ממש שזהו בחי' מקיף דיחידה שבה כו', שמטעם זה יש בכח שמחת הנפש מצד עצמה דוקא כנ"ל להפוך גם מהות ועצם הטבע הראשונה שהוטבע בנפש מתולדתה בבטן, וכמו שאנו רואים בחוש בכל אדם שגם מי שהוא איש אכזרי וקשה הלב מאד וגובה רוח בטבעו מתולדתו, כאשר יהי' בשמחת לבו ונפשו בעת הטוב כמו שהצליח ועלה לגדולה יתירה מאד בהפלגה גדולה או שנתעשר בהון רב כו' או שעושה משתה ושמחה לחתונתו או חתונת בנו וכה"ג מכל בשורה טובה שנוגעת בנקודת עצם נפשו ממש אזי יהפך לבו ונפשו בטבעו העצמי ממש מן הקצה לקצה, והוא שמאכזריו' שלו וקושי לבבו יהפך לרחמני וטוב ורך הלבב לרחם ולהתחסד גם עם שונאו שרדפו לחייו ממש לרוממו ולהטיב לו מטובו ביין ובשר וכל גדולה וכבוד עד שיאהבנו כנפשו באמת, וזהו לפי שעלה כל כחו' טבעיו' שלו ברוממו' עצם נפשו שמרומם ביותר (בל"א זיער גיהיבין ביי זיך) וברוממו' והתנשאו' זו יהפך מטבעו מדין לחסד וטוב, כי טבע הרוממו' לקבל הכל בטוב אף לרעים כמו לטובי' (וכמו שא' דוד היום יומת¹⁶⁸ איש בישראל אני רך ומשוח מלך כו' אף ששמעי קללו קללה נמרצת וכו'), וכמ"כ איש כילי שממונו חביב עליו מגופו ומפקיר נפשו על פרוטה אחת בעת שמחת נפשו יפקיר כל רכושו בתום לבב כמי שהוא פזרן בטבעו שיהנו הכל מטובו וישמחו מאד מזה כעל כל הון כידוע, וכה"ג הוא בכל המדו'