תיח

יצאה מהעלמה לגילוי, כי טבע השמח' להביא את הנפש מן ההעלם לגילוי שגילוי זה פורץ גדר הקדום, וכמו בדוד מלך ישראל שהי' בהתנשאו' גדולה ומרוב שמחה בארון האלקי' יצא מגדר הטבע של המלכי' הגדולים וביזה א"ע להגלות לכל אדם לפזז ולכרכר בכל עוז כו', וכמו שא' לו מיכל מה נכבד כו' בהגלו' נגלו' מ"י כו' וא' לה ונקלותי עוד מזאת¹⁶⁰ והייתי שפל בעיני ושחקתי לפני ה', כי מרוב שמח' הנפש כו' בעצמה דוקא יצא' מן ההעלם לגילוי להיו' בבחי' שפלו' וענוה גדולה היפוך טבע הרוממו' דמלכי' ולעשו' שחוק וריקוד בפיזוז וכרכור כו' (וכמו שהיו שמחי' בשמח' בית השואבה וכן מרקדי' לפני הכלה גדולי הדור¹⁶¹), והרי אנו רואי' שהשמח' מביאה מן ההעלם לגילוי מרוממו' לשפלות ולעשות כשגעון בהוללו' ושחוק וקלו' ראש כאחד הריקי' שאין פרצה גדולה מזו בגדר הקדום (וכמו ר"ב דסמיך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא¹⁶² מפומי' בשחוק ממש רק שזהו הכל מצד שמח' ש"מ האלקי' ביחוד זה דגאולה לתפלה, וכמו מצו' שמחת חו"כ שעושין כל מיני שחוק לשמח החו"כ שזהו דרשב"י מרקד אתלת¹⁶³ וכה"ג שהכל הוא בשמח' הנפש עצמה שעושה גילוי ההעלם לפרוץ גדר הנהגה הקדומה כנ"ל). וכמ"כ אנו רואי' גם במלכי' הגדולי' ברוממו' עצמותם שכאשר ישמח המלך בשמחת הנפש לפרקים כמו בעת משתה ושמחה שעושה לכל העם בעת קבלת כתר מלכותו או בשמחת חתונתו וחתונת בנו או שבא לו איזה בשורה טובה מכיבוש מלחמה וכה"ג שתגדל השמחה בנפשו ביותר אז יצא המלך מגדרו הטבעי הקדום והוא במה שיוצא מהעלמו לגילוי לכל אדם, דהיינו היפוך טבעו הרגיל לפי רוממות גדולת מלכותו שהוסד מכבר שיושב המלך בהיכלו סגור באין יוצא ובא ע"י שומרי הסף רק ע"י קריאה שיקראוהו בדבר המלך ובלתי קריאה לא יוכל איש לבא בהיכלו כי כולו אומר כבוד וזהו כבודו דוקא, ואפי' שרי המלך הפרתמים לא יוכלו לראות פניו כ"א לפרקי' רחוקי' בקריאה דוקא, אך בעת וזמן השמחה שישמח המלך במשתה וסעודה מאיזה דבר הנוגע לעצמו' נפשו ממש אזי יפרוץ גדרו הטבעי' הנהוג והוסד מכבר בהנהגה תמידית לפי רוממו' כבודו וגדלו ויוצא לחוץ מהיכלו בעצמו להתגלות בשער המלך לעין כל ויושב בשער המלך ומראה פנים צהובו' מאד וענוה יתירה עם כל אדם לדבר עם הכל ולכבד גם פחות ערך שלא הי' בערך שיוכלו לגשת אליו, ואם תגדל השמחה יותר יתראה גם ברחוב העיר ויצוה לשחוק לפניו בכל מיני שחוק והיתול ודברי שיר והוללו' וגם בעצמו ירבה לדבר דברי' כמו הדיוט ממש אע"פ שלפי כבודו וגדלו של מלך טבעו הרגיל למעט מאד בדברי' וכ"ש לדבר דברי' בטילי' ועם הפחותי' שבעבדיו, שכל זה מורה רק שענין השמחה הוא המביא מן ההעלם