תיז

אך הנה¹⁵⁸ כל זה הנה יתעורר אתדל"ע בעונג ושמח' בעצמו' א"ס ממש ע"י אתדל"ת דוקא כמו במעשה המצו' בשמחה ובמס"נ בק"ש ובדיבור דד"ת שהן ד"א של הלכה וכה"ג כנ"ל, אבל הנה יש בחי' אתדל"ע שבאה רק מצד עצמו ממש שלא ע"י אתדל"ת כלל וכלל אף לא ע"י תו"מ בשמח', כמו לפרקים בעת רצון למעלה אע"פ שאין אתדל"ת כלל מלמטה יוכל להיו' אתדל"ע מעצמו ממילא ומאליו שיוכל להיו' גדול יותר הרבה במעלה ומדרגה מאתדל"ע שע"י אתדל"ת הנ"ל. ואמנם זהו ג"כ ע"י בחי' שמחה דוקא רק ששמחה זו היא באה ג"כ מצד עצמו דוקא כו' וד"ל.

[טז] והנה תחלה יש להקדים בשרש ענין השמחה¹⁵⁹ מה זו עושה כו'. דהנה בדרך כלל הנה אנו רואי' במהות טבע השמחה שהיא פורץ גדר הטבעי הנהוג מכבר לשנותו מן הקצה לקצה, ושינוי הזה שנעשה ע"י השמחה לפרקים הוא בין בהנהגה הגדורה מכבר עד שהוא כמו טבע שני שהוטבע בו בין גם בעצם הטבע שנטבע בנפשו מתולדתו בבטן יוכל להיות גם בזה שינוי הטבע לפרוץ הגדר של הטבעיו' לגמרי מכל וכל כו'. והנה לב' מיני שינויי' הללו יש ב' טעמי' וב' סיבות לזה במהו' השמחה, הא' מצד שטבע השמחה שבנפש לגלות מן ההעלם דוקא (כמשי"ת) ומזה יהי' סיבת השינוי לפרוץ גדר ההנהגה של אדם בטבע השני שהורגל בו מנעוריו כנ"ל, והב' במה שעיקר בחי' השמחה הוא רק ענין ובחי' רוממות עצמות הנפש למעלה מעלה מגדר כלי הגבלתה (כמשי"ת) ומזה יבא סיבת שינוי הטבע גם בעצם מן הקצה לקצה מהיפוך להיפוך (באותה שעה עכ"פ (כמשי"ת). וכל זה הוא דוקא בשמחה שתשמח הנפש בעצמה דוקא דהיינו רק מצד עצם נקודת מהותה למעלה מן הרצון ושכל ומדו' (שזהו בחי' יחידה דוקא) שנק' שמחת הנפש בעצמה לבד כו' וד"ל.

ולהבין זה דרך פרט, הנה מעלה הראשונה בשמחה שמגלה את ההעלם שבנפש הנה אנו רואים זה בכל אדם שכאשר ישמח האדם בנפשו ביותר או בעת שמחת לבו בחתונת בנו וכמו ביין המשמח וכה"ג אזי יגלה כל מצפוניו הצפוני' בלבו ונפשו, הן בעצם גופו ומהותו שאע"פ שבטבעו הוא איש בושת ודק הטבע וגיא גדול ורב וחשוב בעיניו למאד יזלזל א"ע להראות בגילוי לכל עיני אדם יהי' מי שיהי' גם פחותי הערך לרקוד בריקוד ותנועות שונות כמו בסיפוק ידים ולפזז ולכרכר בכל עוז בכל מיני גילוי תנועו' שונות כהגלו' נגלות אחד הריקי', שזהו רק מצד עוצם השמח' פורץ גדרו הטבעי שהוטבע והורגל בו מכבר להיו' בדקדוק ומתון כל תנועה והילוך כו' ולא יוכל להתאפק מלעשו' הריקוד והסיפוק בידי' והנעת ראש ולפזז כו', שזהו רק מפני שנפשו