קכ

רחמים רבים מבחי' כ"ע, וזהו קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה, דהיינו שהקול של בכי' נשמע ברמה שהוא בחי' רוממות הכתר, ונמשך עי"ז ר"ר, אבל בכי' אינו שייך שם כלל. ובזה יובן איך שייך בכי' להקב"ה שהרי בידו וברצונו לפרוק אותם, והיינו שהבכי' הוא כדי לעורר ר"ר מבחי' מקור הרחמים, רחמים דכתר שמשם תלוי הגאולה שהוא בחי' מי יתן מציון ישועות ישראל, וע"כ שייך שם בכי' כדי לעורר ר"ר הנ"ל.

והנה בזה יובן מ"ש והפכתי אבלם לששון, הענין הוא דהנה כתיב בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, והנה יש בזה שתי פי', הת"י מפרש מ"ש בבכי יבואו, היינו ע"י בכי' של עכשיו שהוא מה שאנו בוכים על הירידה ובחי' גלות השכינה ומה שאנו רחוקים מאלקות ע"י בכי' זו יבואו דהיינו שיהי' הגאולה, והנה באמת הפי' הפשוט אינו כן, אלא הפי' הוא שהגאולה והגילוי יהי' בבכיה וכמ"ש ביוסף כשהתוודע אל אחיו ויתן את קולו בבכי, וזהו מ"ש במדרש כשם שלא נתפייס יוסף לאחיו אלא בבכי', כך הקב"ה לא יתפייס לישראל אלא בבכי', ויש מפרשין שמ"ש ויתן יוסף את קולו בבכי קאי על לע"ל, כי יוסף ע"ש יוסיף הוי' שנית ידו, וזהו מ"ש ויתן את קולו בבכי, והל"ל ויתן את קולו ויבך, וכמ"ש ביעקב אלא שהוא קאי על לע"ל, ויתן את קולו בבכי שיהי' לע"ל וכמ"ש בבכי יבואו. והנה להבין למה יהי' הגילוי לע"ל בבכי שהרי אנו רואים למטה שבשמחה אינו שייך בכי' כלל, וכמו שמחת נשואין וכדומה.

אך הענין הוא דהנה מתחלה י"ל ענין הבכי', דהנה בכי' נמשך מעינים שהעינים מקבלים מהמוחין כי ראי' הוא בחי' חכמה, והנה כשהמוחין נתמלאים ביותר והמוח אינו יכול להכיל כלל, עי"ז יוצא הדמעה מהעינים וכמו למשל כלי כשהיא מלאה ביותר עי"ז נשפך ממנה לחוץ, משא"כ כשהיא אינה מלאה כ"כ אזי לא ישפך ממנה כלום, וכך כשהמוחין נתמלאים ואין המוח יכול להכיל כגון איזה צער הנוגע לו לעצמות נפשו עי"ז יוצא דמעה מהעינים, והנה כמו"כ כשנתהווה לו איזה שמחה שאין יכול להכיל המוח כלל עי"ז ג"כ יוצא דמעה, וכמו שמצינו בר"ע כשגלה לו ר"א הגדול סודות התורה של שה"ש, וכשהגיע לסמכוני באשישות זלגו עיניו דמעות, לפי שלא יכול להמוח שלו להכיל סודות אלו, וכמ"ש בזוהר פ' וירא ע"ש.

אך הנה עפ"י רוב הבכי' אינה כ"א מהצער ומרירות וכשיתהפך לו אח"כ לשמחה עי"ז הוא בוכה, כי יוצא מותרות המוחין בדמעה, משא"כ שאר שמחות כמו שמחת נשואין וכדומה אינו בוכה כלל, לפי שהמוח יכול לסבול, וכמו ביוסף עם השבטים שהיתה השמחה מתוך צער דוקא, שהי' מתחלה באעקו והיו רחוקים ממנו, ואח"כ כשנתוודע להם והי' היפוך מן הצער ממש עי"ז הי' הבכי', וכך לע"ל יהי' הגילוי בבחי' בבכי יבואו לפי שמתחלה הי' באעקו ובצער גדול בגלות, ואח"כ כשיהי' הגאולה שיהי' מחשיכה לאור גדול, וכמ"ש העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, עי"ז יהי' הבכי' לפי שיהי' מהיפוך אל ההיפוך, ולא יוכלו לסבול את השמחה הגדולה כו' לפי שהי' מתחלה בצער גדול.