קטז

והנה להבין מהו ענין געה"ע וגעה"ת ב' בחי' ג"ע, הענין הוא דהנה כתיב זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, וארז"ל שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח, והיינו שע"י שס"ה ל"ת ממשיכים מבחי' י"ה, וע"י רמ"ח מ"ע ממשיכים מבחי' ו"ה, והנה לכאורה אינו מובן זה שע"י שס"ה ל"ת דוקא ממשיכים מבחי' י"ה וע"י רמ"ח מ"ע ממשיכים מבחי' ו"ה דלכאורה מ"ע גבוהים ממל"ת.

אך הענין הוא דהנה רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא, והיינו שע"י רמ"ח מ"ע עי"ז ממשיכים אא"ס בכלים דז"א דאצי' וכמו למשל אברי הנפש ממשיכים גילוי חיות הנפש באברים וכך ע"י מ"ע ממשיכים גילוי אא"ס בכלים דז"א, וזהו בחי' ו"ה, אך הנה בחי' י"ה הוא בחי' המשכת אא"ס שלמעלה מבחי' כלים. דהנה שם הוי' מתחיל ביו"ד, והענין הוא דהנה יו"ד הוא בחי' חכמה, והנה כדי שיתהווה בחי' חכמה מלמעלה מן החכמה, הנה כתיב והחכמה מאין תמצא שאין ערוך ביניהם כלל, וכמ"כ אין ערוך אליך שהוא בחי' שלמעלה מהשתל' כי מחכמה ולמטה שייך בחי' השתלשלות כמו למשל שכל ומחשבה ומדות ודבור הוא הכל בחי' השתלשלות, אבל התהוות השכל מלמעלה מן השכל אין זה ע"י השתל', כי הוא למעלה מגדר חכמה וכדי שיהי' התהוות בחי' החכמה זהו ע"י צמצום שמתצמצם בבחי' חכמה, דהיינו שהאור עצמו מסתלק לגמרי, וזהו"ע צמצום ומקום פנוי וחלל ריקן, ואח"כ נמשך התהוות בחי' חכמה שהוא ע"י דילוג וצמצום, וזהו"ע יו"ד של שם הוי' שמורה על בחי' צמצום כו', ואח"כ נעשה ה' בחי' התפשטות אורך ורוחב רחובות הנהר בחי' השגה, וכמו שאנו רואים למטה בנפש האדם שהתהוות השכל מלמעלה מן השכל מכח המשכיל הוא רק בבחי' ברק המבריק שהוא בחי' נקודה מבחי' ברק המבריק זה, ואח"כ נמשך בבחי' השגה אורך ורוחב, אבל מכח המשכיל אינו יכול לימשך תיכף בבחי' השגה והבנה, והנה אח"כ ו"ה הוא המשכה והתפשטות כי וי"ו הוא בחי' וי"ו מדות, דהנה כדי שיהי' מקור לעולמות הוצרך להיות עוד המשכה והתפשטות כי מבחי' י"ה לא הי' באפשרי להיות עולמות בע"ג, כי מי"ה לא הי' באפשרי להיות רק בחי' עלמא דאתכסיא, אבל כדי שיהי' התהוות עדאת"ג זהו ע"י בחי' ו"ה בחי' מדות עליונות לך הוי' הגדולה והגבורה שהם נעשים מקור לעולמות, וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, והיינו שהתהוות העולמות הוא מבחי' דבור עליון בחי' ה' תתאה, וכמ"ש בהבראם בה' בראם, והדבור הוא מקבל מבחי' מדות, וכמו שאנו רואים למטה שהדבור מקבל מבחי' המדות שבלב כי התהוות הדבור הוא מהבל הלב שמתלבש בריאה ונעשה קול, והקול מתחלק לצירופי אותיות כו' וזהו ענין ו"ה, ודרך כלל התהוות עלמין סתימין הוא מבחי' י"ה והתהוות עלמין דאתגליי' הוא מבחי' ו"ה כו', וזהו שע"י שס"ה ל"ת ממשיכים מבחי' י"ה דוקא, דהנה ל"ת הוא הכל בחי' אתכפיא דהיינו שכופה א"ע ועושה היפוך רצונו תמיד, וכד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, והיינו שכופה א"ע בבחי' מחדו"מ שלו, וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, וכן במחשבה כופה את עצמו שלא לחשוב מ"ז, וכמשארז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה, והנה ע"י אתכפיא זו ועושה היפוך רצונו נמצא שעושה צמצום בנפש, הנה ע"י צמצום זה שעושה בנפש עי"ז גורם שיהי' למעלה ג"כ בחי' צמצום דהיינו