קיד

וכחשיכה כאורה שוים לפניו, רק כשנמשך האור ע"י שם הוי' שם אינם יכולים לקבל, לפי שאינם כלי לגילוי שם הוי', לפי שלגילוי שם הוי' צריך להיות בחי' ביטול של תו"מ, והם בבחי' יש ודבר נפרד, ע"כ שם הוי' הוא החרב שלהם, להכרית היניקה שלא יוכלו לקבל כו'. וזהו מ"ש אם תגביהי כנשר לקבל מבחי' רוממות עצמותו שאינו תופס מקם שם כו', משם אורידך נאום הוי', שע"י שם הוי' אורידך לפי שמשם הוי' לא יוכלו לקבל, וע"כ נק' חרב. והנה החרב צריך שיהי' בשתי פיות.

והענין הוא דהנה יניקת החיצונים יכול להיות משני אופנים, א' מבחי' מקום גבוה מאד לפי שאינו תופס מקום כלל, והב' מחמת ריבוי הצמצומים מאד עי"ז גם הם מקבלים כמ"ש כרחל לפני גוזזיה נאלמה, שמבחי' השערות יכול להיות יניקת החיצונים ולזה צריך חרב של שתי פיות להכרית את הקליפה משתי המקומות, והנה בשם הוי' תרין ההין נק' שתי פיות דהיינו ה' עילאה וה' תתאה, ה' עילאה מכרית שלא יוכלו לקבל מחמת ריבוי הצמצומים, וזהו"ע המשפט שהמשפט הוא חרב פיפיות שהוא בחי' תורה, כי בתורה יש שני פיות, א' פה המדבר של האדם שמדבר בדברי תורה, והב' שמלובש בו בחי' ודברי אשר שמתי בפיך כל היושב וקורא הקב"ה קורא ושונה כנגדו כו', והנה עי"ז נכרתים שלא יקבלו משני המקומות.

וזהו ציון במשפט תפדה, שע"י משפט שהוא בחי' תורה ממילא לא יהי' בחי' יניקה. וזהו ג"כ ענין כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות, כי הנה ק"ש מבואר לעיל שהוא קבלה על אנכי ולא יהי' לך, שאנכי הוא בחי' המשכת אא"ס מבחי' אנכי עצמותו ומהותו, והנה כיון שנמשך מלמעלה משם הוי' בשם הוי' עי"ז ממילא לא יהי' יניקת החיצונים מבחי' ישת חשך סתרו כיון שנמשך בשם הוי', וכתיב משם אורידך נאום הוי', והוי' אחד שהוא כנגד הדבור לא יהי' לך, דהיינו שלא יחשוב שהמזלות הם יש ודבר ויש בכחם לפעול טוב או רע, נמצא שעי"ז מכרית היניקה השני שמקבלים מחמת ריבוי צמצומים שנראה העולם ליש ודבר וחושבים שהכל בכח המזלות והם הפועלים ריבוי הצמצומים אבל ע"י ק"ש הוי' אחד ואין עוד בלבדו ואין העולם מסתיר כלל, והוא א' בז"ר וארץ וד' רוחות העולם ממילא נכרת היניקה מחמת זה ג"כ, וזהו שנק' ק"ש חרב פיפיות. ושביה בצדקה היינו שצריך להיות בחי' תשובה, וזהו צדקה לשון צדק ויושר כי מתחלה צריך לתשובה לתקן נפשו ועי"ז יצאו מהגלות כו'.