קיג

והנה מענין אזהרה זו יש למצוא ג"כ ברוחני' בכל עסקי האדם, דאף שצריך להיות כלי להשפעה מו"מ ומלאכה כו' אין לחשוב הסיבה לעיקר כ"א לדבר טפל לגמרי, ועל קבלת דבור זה אומרים הוי' א' דהיינו דהוא לבדו הוא, ומי אתו והוא אחד בז' רקיעין וארץ וד' רוחות העולם, וזהו"ע שזכו ישראל לק"ש משעת מ"ת לפי שק"ש הוא קבלה על הדברות כו', וזהו שאנכי ולא יהי' לך כוללים כל התורה אנכי כל רמ"ח מ"ע, ולא יהי' לך כל שס"ה ל"ת. והנה זהו"ע ציון, כי ציון הוא לשון סימן, ציון המצויינת, והיינו שהוא בחי' המצויינת במצות ומע"ט שהוא בחי' כנס"י שהם מצויינים במצות, שע"י תו"מ ממשיכים גילוי אא"ס בשם הוי' כו', וציון במשפט תפדה, והיינו לפי שיוכל להיות שיהי' בחי' ציון כנס"י בגלות, וע"י משפט תפדה.

והנה להבין איך יכול להיות בחי' ציון בגלות, הענין הוא דהנה ארז"ל קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא, ופי' ענין קוב"ה בגלותא סליק כו', הנה ארז"ל ברבות ע"פ ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים ולחושך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים ועדיין איני יודע באיזה מהן חפץ יותר כשהוא אומר את האור כי טוב הוי אומר שחפץ במעשיהם של צדיקים, והנה לכאורה אינו מובן זה המאמר כלל איך הוה אמינא שחפץ במעשיהם של רשעים, שהוא בחי' חשך, יותר ממעשה הצדיקים.

אך הענין הוא דהנה מעשה הצדיקים ממשיכים גילוי אא"ס ע"י מעשה המצות, ומעשה המצות תופסים מקום זהו הכל בבחי' שם הוי' שהוא מקור לעולמות, אבל למעלה משם הוי' הנה כתיב אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו, שאין תופס מקום שם כלל, וכחשוכא כאורה שוין לפניו ממש, והנה הרשעים הם מגביהין ומנשאין את עצמן לקבל מבחי' רוממות עצמותו ששם כחשיכה כאורה שוין, וזהו"ע מעשה הרשעים שלמטה הוא חשך גמור, אך זה החשך שרשו מחושך עליון בחי' ישת חשך סתרו, חשך שקדם לאור, וזהו מ"ש ועדיין איני יודע באיזה מהם חפץ לפי שזה החשך הוא מקבל מן החשך שקדם לאור ששם כחשיכה כאורה שוין לפניו, אך אעפי"כ חפץ במעשיהם של צדיקים יותר, והיינו כי זהו עיקר המכוון שיהי' דוקא נמשך בחי' אור כי טוב והדר נהורא, והנה בגלותא סליק לעילא לעילא, והיינו שנסתלק למעלה בבחי' ישת חשך סתרו שלמעלה מאור ששם כחשוכה כאורה שוים, ע"כ יכול להיות מזה יניקת החיצונים שכל השפעה יקבלו אוה"ע, וישראל יסבלו גלות, וזהו ציון במשפט תפדה, דהיינו שע"י משפט תפדה בגלות.

והנה משפט הוא בחי' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות בהם משפט, דהנה חרב הוא מכרית את היניקה שלא יקבלו יניקה כמו למשל למטה שהחרב מכרית ומחתך, וזהו מ"ש בזהר ששם הוי' נק' חרב רישא דחרבא זהו יו"ד גופא דחרבא זהו וי"ו שתי פיות דחרבא זהו ב' ההין, ולכאורה אינו מובן למה נק' שם הוי' בשם חרב, אך לפי הנ"ל יובן היטב דלפי שמבחי' שלמעלה משם הוי' יוכלו גם הם לקבל, לפי ששם אינו תופס מקום כלל,