קיב

שמאמר אנכי הוא מכוון כנגד המאמר יהי אור, והדבור לא יהי' לך הוא מכוון כנגד המאמר של יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים. ולפי הנ"ל יובן היטב דהנה מבואר למעלה שמאמר יהי אור הוא קאי על אור שהבדילו ביום ראשון והבדילו לעצמו שהוא המשכה לבחי' שם הוי' כו', והאור עצמו הוא למעלה משם הוי', והנה כמו"כ הדבור אנכי כו' פי' אנכי הוא עצמות אא"ס אנכי מי שאנכי, וכמ"ש במדרש ע"פ הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים דקאי על דבור אנכי, עשרה בנים הם ע"ס דז"א כו', והיינו שאנכי הוא למעלה מע"ס שהוא בחי' שם הוי' יו"ד חכמה ה' בינה כו' שהוא בחי' פלא עליון כתר, חד ולא בחושבן, שאין ערוך אליו כו', ואנכי הוי' אלקיך שנמשך המשכה מבחי' אנכי לבחי' הוי' שיהי' אלקיך ממש, שזה גופא יהי' אלקיך, דהיינו מ"ש בית יעקב לכו ונלכה באור הוי' שאור המאיר בשם הוי' יהי' מאיר בנשמות ישראל, וכמ"ש גנזו לצדיקים לע"ל.

וזהו אנכי הוי' אלקיך שהמשכת אור זה שנמשך לשם הוי' זהו אלקיך ממש, וזהו שהוא מכוון כנגד המאמר של יהי אור כו' וכמ"ש לעיל, והנה ק"ש שמע ישראל הוי' אלקינו הוא קבלה לדבור של אנכי, ופי' קבלה זו היינו שיהי' נק' הוי' אלקינו זהו ע"י שמע ישראל בחי' ביטול וצמצום קבעומ"ש, כי כמו למעלה כדי להיות אנכי הוי' זהו ע"י צמצום תחלה כו', כמו"כ באדם שצריך להמשיך בו גילוי שם הוי' דהיינו המשכת אור שמאיר בשם הוי', ראשית דבר לעשות בו בחי' יו"ד, וזהו ענין צמצום שהוא בחי' הסתלקות לסלק ולבטל א"ע לגמרי מכל וכל שלא יעשה בשביל עצמו, וכמ"ש בתניא פ"ט.

והנה כמים הפנים אל הפנים כמו שהקב"ה הניח וסילק לצד אחר דרך משל את אורו הגדול הבלתי תכלית עאכו"כ לאין קץ כי ראוי לאדם להניח ולעזוב כל אשר לו מנפש ועד בשר כו', ולא יהי' שום מונע, וזהו אלקינו כוחנו וחיותינו.

והנה הדבור לא יהי' לך מכוון כנגד המאמר יהי רקיע, דהנה מבואר לעיל שהמאמר יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים בין תענוגים עליונים לתענוגים גשמים, וזהו ג"כ ענין ולא יהי' לך אלקים אחרים על פני, דהנה ארז"ל ישראל שבחו"ל עובדי ע"ז בטהרה הן כי הנה ע"ז גשמי' הוא המשתחווה לשמש וירח מפני שמהם תצא השפעת מזון, וכמ"ש וממגד תבואות שמש, והלא עכו"ם אינם כופרים בה' כמ"ש ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים, אלא שאומרים עזב הוי' את הארץ ביד הכוכבים ומזלות, וקרו לי' אלקא דאלקייא, אבל אינו משגיח בשפלים ולכן עובדים לעכו"ם להעלות מ"ן ולהמשיך מהם השפע, ויש בחי' קלה מזה הוא ענין השיתוף שעכ"פ מאמין בהשגחה ג"כ רק שכו"מ יש להם ג"כ חלק בזה ע"ד שלשה שותפים באדם, וע"ז אין בן נח מצווה עליו, ועיין מזה בתשו' ושב הכהן סי' ל"ח שחולק על דין זה וס"ל דמצווים על השיתוף וכ"כ בתשובת שער אפרים, ועכ"פ שישראל ודאי מוזהרים ג"כ על השיתוף מפסוק ולא יהי' לך דהיינו שלא יחשוב אותם ליש ודבר כלל, בלתי לה' לבדו דוקא, וכמ"ש ברבות ר"פ בראשית ע"פ מאתי, מי אתי מי שותף עמי כו', והם רק שלוחי השפעה כגרזן ביד החוצב בו.