קיא

שהי' בהם תערובות טו"ר. וזמ"ש בספרים שערב רב בגי' דעת שהוא בחי' דעת של טו"ר כו'. וע"כ נק' אלו החכמות שהם חוץ מן התורה בשם סכלות, וזהו שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מתוך החשך ממש, כי סכלות נק' חושך, וכמ"ש והכסיל בחשך הולך לפי שתורה היא בחי' ביטול לאלקות בתכלית שלמעלה מן השכל, לפי שתורה היא למעלה מן השכל, וכמו למשל ל"ט מלאכות של שבת שחייבין עליהם סקילה, שאין מובן הטעם למה, וכן הכותב שני אותיות במזיד חייב סקילה והמטלטל אפי' משא כבדה ברה"י פטור ומותר מן התורה אעפ"י שיש בזה יגיעה רבה וטרחא יתירה מכתיבת שתי אותיות, וא"כ אין זה רק עפ"י שכל אלא חכ' התורה הוא למעלה מן השכל, וע"כ ע"י התורה לא יהי' בחי' יש כו', וזהו ענין היתרון כו'.

וזהו ויבדל בין האור ובין החושך שיבין שזה חשך וזה אור, והנה מתחלה הי' משתמשין בערבוביא, והיינו שמעורב טו"ר ביחד וצריך להבדיל מתחלה בין האור ובין החשך, והנה אח"כ יכול להיות שיהי' אתכפי' ואתהפכא מחשכא לנהורא, שהחשך גופא יתהפך לאור, דהיינו שנה"ב שהוא נפש השכלי' יתהפך לקדושה, ועי"ז נעשה יתרון לחכמה מן הסכלות דהיינו שבחכמה נעשה יתרון ממש, עי"ז שנתהפך הסכלות לאור כיתרון האור מן החשך דוקא, שעי"ז שנתהפך מחשכא לנהורא עי"ז נתעלה נפש האלקי' למעלה יותר משרשו הקדום כו'. והנה אח"כ כתיב יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים, כי מים מצמיחים כל מיני תענוג והנה תענוג הוא במדות כמו אהבה בתענוגים וכה"ג, ויש שני בחי' מים מים עליונים שהוא בחי' תענוג של אלקות כמו בג"ע, וכמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, טעמו וראו כי טוב הוי', ויש בחי' מים תחתונים המצמיחים כל מיני תענוגי' גשמים, וזהו ענין הרקיע המבדיל בין מ"ע למ"ת שהוא בחי' פרסא המפסיק דוגמת חצר הכבד המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון, היינו שלמטה מהפרסא יש ג"כ פסולת. והנה זהו ההבדלה, זהו ענין ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, והיינו כי שרשן הוא למטה מן הפרסא, אבל נש"י נמשכין למעלה מן הפרסא שהוא בחי' יחו"ע איך דכולא קמי' כל"ח ממש כמו דעה העליונה.

וזהו ענין עבודת ישראל להיות כי שרית עם אלקים שהוא הפרסא בחי' מגן ונרתק כו', להיות בחי' ביטול היש לאין כמו דכולא קמי' כל"ח ממש, ועי"ז נעשים בחי' עם קדוש אתה להוי' אלקיך, שיהי' נק' הוי' אלקיך דוקא דהיינו שיתגלה ויומשך בחי' אור הוי'. ודרך כלל זהו ענין ג' הבדלות, הבדלה א' הוא ענין שהבדיל האור לעצמו, שהוא בחי' הבדלה שלמעלה מהחכמה, ברישא חשוכא והדר נהורא, ואח"כ הבדלה בחכמה שזהו ויבדל בין האור ובין החושך, ואח"כ הבדלה במדות כו' יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים כו'.

והנה בזה יובן משארז"ל מהיכן זכו ישראל לק"ש משעת מ"ת שפסוק שמע ישראל הוא קבלה על שני הדברות אנכי ולא יהי' לך, והענין הוא דהנה איתא בזהר ע"פ עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, שעשה"ד מכוון כנגד עש"מ,