קז

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה כו'. הנה כתיב רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים לעשות בהם משפט כתוב כו', והנה לכאורה אינו מובן מ"ש וחרב פיפיות בידם, הלא חרב הוא ירושה לעשו, וכמ"ש ועל חרבך תחי', וביעקב הוא קול דוקא וכמ"ש והקול קול יעקב והידים ידי עשו, שבזמן שהקול קול יעקב בתורה ותפילה אזי אין הידים ידי עשו, וא"כ איך נאמר כאן וחרב פיפיות בידם.

אך הענין הוא דמ"ש וחרב פיפיות כו' זה קאי על מ"ש תחילה רוממות אל בגרונם, והיינו שהרוממות אל בגרונם זהו החרב שהקול קול יעקב הוא החרב כו', וזהו שארז"ל כל הקורא ק"ש על מטתו כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו, שק"ש הוא החרב להכרית כל החיצונים, וזהו מ"ש בזהר ויקח רומח בידו זהו ענין רמ"ח תיבין דק"ש, שרמ"ח תיבין דק"ש הוא רמ"ח כו', והנה זה החרב הוא בחי' משפט וכמ"ש לעשות בהם משפט כתוב כו', וזהו מ"ש ציון במשפט תפדה, שהוא בחי' רוממות אל בגרונם כו'.

והנה להבין זה מהו ציון במשפט תפדה דוקא, וצ"ל מתחלה מה שארז"ל ברבות מהיכן זכו ישראל לק"ש א' ר"פ ב"ח משעת מ"ת זכו ישראל לק"ש, שבשעה שאמר הקב"ה לישראל שמע ישראל אנוכי הוי' אלקיך ענו ישראל הוי' אלקינו, שהוי' אלקינו הוא קבלה על מאמר אנוכי כו', ובשעה שא' לא יהי' לך אלקים אחרים על פני אמרו הוי' אחד שהוא הקבלה על לא יהי' לך כו', פתח משה ואמר ברוך שם כבוד מלכותו ועד. והנה לכאורה אינו מובן זה מ"ש מהיכן זכו לק"ש, שהרי ק"ש הוא מצוה כמו כל המצות, וא"כ מהו השאלה על ק"ש יותר מעל כל המצות כו'. ועוי"ל מ"ש הוי' אלקינו דוקא, הלא כתי' אם לא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם הוי' שנק' אלקי עולם וא"כ למה אמרו הוי' אלקינו דוקא כו'.

אך הענין הוא דהנה כתיב כי עם קדוש אתה להוי' אלקיך, והנה פי' קדוש הוא ל' מובדל שנש"י הם מובדלים מאוה"ע וכמ"ש ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, וכתיב כי בך בחר הוי' אלקיך להיות לו לעם כו', וז"ש הוי' אלקינו. והנה פי' וענין הבדלה שנש"י הם מובדלים כו' הענין הוא דהנה מצינו בתורה שנאמר שני הבדלות שנאמר ויבדל אלקים בין האור ובין החושך וכתיב ויהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים כו', והנה זהו ההבדלה ג"כ שבין ישראל לאוה"ע, וזהו שאנו אומרים בהבדלה המבדיל בין אור לחשך בין ישראל לעמים, שזה הבדלה גופא שבין אור לחשך זהו הבדלה שבין ישראל לעמים.

והנה להבין ענין הבדלות הללו צ"ל מקודם הבדלה ראשונה מ"ש ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, הנה איתא ברבות ע"ז ויבדל אלקים בין האור הבדילו לעצמו א"נ הבדילו לצדיקים שראה שאין העולם כדאי לו להשתמש לאורו הבדילו כו' לצדיקים לע"ל וכמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך כו' פי' אחר שהבדיל בין האור ובין החושך כו', והנה לכאורה אינו מובן זה מ"ש שהבדילו