קו

כו'. והנה כמו"כ באדם הוא המשפט שעושה בנפשו שלא יומשך אחר המותרות כ"א הכרחיות והמותר יתן לצדקה כו' ועי"ז נעשה המשפט למעלה ג"כ שלא יומשך בקליפות כ"א בקדושה.

אך כ"ז הוא כשישראל הם בבחינת ומדריגת ציון, שהוא בחי' ציון המצוינת במצות הם רק סימן על מצות שלמעלה כמו תפילין על ד' מוחין, ציצית ל"ב חוטין ל"ב נ"ח כו', ולכן ע"י תו"מ ועבודה ממשיכים רק שלא יהי' יניקת החיצונים הנה במשפט תפדה. אבל ושביה הוא בזמן הגלות, וזה הפי' שלשה עדרי צאן ג' מלכיות בבל מדי יון, אך הנה עז"נ עד אשר יאספו כל העדרים, כי כ"ז הוא רק ג' עדרים, והנה יש ג' עדרי צאן להיפך, אבל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן והשיבו את האבן למקומה, והשיבו הוא תשובה, וכדאיתא במדרש דקאי על לע"ל שאזי והשיבו את האבן למקומה, והוא כמ"ש ופרעה הקריב ואיתא במדרש הקריב את ישראל לאביהן שבשמים וכתיב (ישעי' כו, טז) בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, בצר דוקא אזי פקדוך לא בעין ישראל רחמי אלא מגו אעקו, וזהו צקון לחש פי' צקון מן יציקה שהוא שפיכת הנפש בתפילת שמו"ע כמ"ש לפני ד' ישפוך שיחו, והנה עי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחינת יציקה כמ"ש שבעה ושבעה מוצקות, והוא בחי' אתדל"ע שלמעלה מאתדל"ת שהוא בחי' שמציק, כי יש באתדל"ת אתעדל"ע, ויש אתדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, וכ"ז ע"י בצר פקדוך, וזהו ושביה בצדקה, כי הנה צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות, כי עי"ז והנצח זו ירושלים, והנה הצדקה היא שיתקבל בחי' אתכפיא דנצח כמו רעו"ד, כי הנה עיקר תשובה הוא מעומקא דליבא ורעו"ד בכל מאדך, אך מ"מ הוא הצדקה שמקבלים למעלה גם בחי' דאתכפיא כמו רעו"ד, זהו הצדקה, ולכן צ"ל הכלי לזה למטה ג"כ צדקה וזהו ושביה בצדקה.

והנה עוד יש לפרש פי' ושביה בצדקה כי הנה ארז"ל (ברכות פ' שני) ע"פ שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, כל העולם כולו ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע, פי' שאין נצרכים לצדקה כ"א שמגיע להם, וזהו הרחוקים מצדקה שהוא לשבח. והנה פי' אבירי לב הוא כמ"ש אשר נדר לד' נשבע לאביר יעקב, וארז"ל תלה הכתוב הנדר במי שפתחו כי יעקב פתח בנדר, כמ"ש וידר ישראל נדר אם יהי' אלקים עמדי והי' ד' לי לאלקים, כי יש ד' ואלקים, אבל יש בחינה ומדריגה שהוי' הוא כאלקים, וכ"ז ע"י נדר, והנה ענין נדר הוא שאוסר ע"ע דברים המותרים ע"פ תורה, והיינו כי יודע בנפשו שהגם שהדבר הוא מותר מ"מ הוא אינו יכול להגביהו הדבר ולכן אוסר זה ע"ע, והנה יש אבירי לב הרחוקים מצדקה כנ"ל, ועד"ז הוא ציון במשפט תפדה פי' גם ע"י משפט, אבל ושביה הוא בצדקה כו'.