צו

והנה בתחילה יש להבין ענין ציון הנ"ל שע"י ג' דברים הנ"ל. ואשים דברי בפיך זהו תורה, כי דברי הוא ב' בחי' דיבור, ונק' בלשון רז"ל מפתחות החיצוניות ומפתחות הפנימית. הא' הוא אותיות הדיבור עליון שבדבר ה' שמים נעשו ובע"מ נבה"ע, כמ"ש את עשית השמים כו' הארץ כו' שהוא בחי' מפתחות החיצוניות בחי' מלכות כ"ע. והב' הוא בחי' אותיות שע"י הוא המשכות אלקות שנק' מפתחות הפנימיות שהוא אותיות הדיבור דתורה כמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, אנכי מי שאנכי. וע"י עסק התורה הוא בחי' התחברות ב' דברי, דבר מלך שמחיה עולמות מלכות כ"ע, ודברי ממש בחי' מל' דא"ס ע"י עסק אותיות התורה שנק' מפתחות הפנימיות שיומשך ויתגלה על ידי פנימי' התורה. וז"ש אדם לעמל יולד, ועיקר העמל הוא עמל פה כמ"ש כל עמל אדם לפיהו, אך עדיין איני יודע אם לעמל שיחה אס לעמל תורה כשהוא אומר והגית בו יומם ולילה הוי אומר עמל תורה.

וזהו ענין ב' בחי' דיבור, עמל שיחה הוא ע"י דבר מלך מלכות כ"ע, וכמ"ש בזהר לאו אורחא דמלכא לאשתעי מילין דהדיוטא, וגם נכלל בזה שיחה דתפילה שנק' חיי שעה, שהיא בחי' מלכות המחייה ומהווה זמן ומקום. אבל עמל תורה נק' דברי ממש שנק' חיי העולם, וזהו שאמר בשבת ממצוא חפצך ודבר דבר, וארז"ל אפילו דיבור אסור בשבת, והיינו דיבור של חול, אבל הדיבור בתורה העיקר הוא דוקא בשבת דכולי עלמא מודו שבשבת ניתנה התורה, וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי הוי' אלקיך, כי בדיבור דעשי' נאמר ויאמר אלקים ל"ב אלקים דבראשית ולא נזכר שם הוי' רק בסוף מע"ב. אבל בעשה"ד דמ"ת בשבת ניתנה היא הדיבור דאנכי הוי' אלקיך, לכן בשבת שאז עליות עולמות והנשמות דיבור אסור שהם מקבלים חיותם בשבת מפנימי' האותיות דמח' ודיבור העליון, כנ"ל בענין מפתחות הפנימי', וכמ"ש שער החצר הפנימית יהי' סגור כו' וביום השבת יפתח כו'. וזהו שע"י הדיבור דתורה יתחברו ב' בחי' דיבור העליון. וזהו ודברי אשר שמתי בפיך, ואשים דברי בפיך, וזהו כמו דבריי ב' יודין.

ועתה יש להבין מ"ש אשר שמתי ואשים לשון עשיה, היינו שעיקר העול דתורה הוא כשירדה בתומ"צ בעשי' גשמיות כמ"ש היום לעשותם דווקא, כמבואר בזהר דעשייה לעילא. והוא כמארז"ל ביום חתונתו זו מ"ת. והוא כמו עד"מ יחוד הגשמי דחו"כ הוא דוקא הורדת הטיפה מעצמיות ופנימיות המוחין בהגשמה דוקא שאז יהי' בזה כח הולדה, כך עיקר פנימיות ועצמיות המוחין דחכ"ע דתורה הוא דווקא בתומ"צ הגשמיות שבעשיי' גשמיות כמו ציצית ותפילין. כי לפעמים אמרז"ל נובלות חכמה שלמעלה תורה. אך בקיום התומ"צ בגשמיות הוא המשכת יחוד עליון בכנס"י מעצמיות ופנימיות המוחין עליונים דתורה. וז"ש ג"כ ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, כי עדות דתורה שנק' עדות הוי' נאמנה הוא כמשל העדות שמגלה לנו דבר אבל לא ראינו עצם הדבר וזהו מי שעסק בתורה באקראי שממשיך רק הארה מחכ"ע. אבל מי שעוסק בתורה בקביעות כמארז"ל עשה תורתך קבע, זהו בחי' ותורה שם בישראל, המשכות עצמות דיבור העליון וחכ"ע דתורה בעשי' גשמי' דווקא, בדבר ה' שמים נעשו, וז"ש ואשים דברי בפיך.