צה

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה

שבת חזון ברכ"ת

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. להבין מהו ענין ציון במשפט ושביה בצדקה. הנה ארז"ל חזרנו על כל המקראות שבתורה ולא מצינו שנקרא כנס"י בשם ציון אלא במקרא הזה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה, א"ת עמי אלא עימי.

והענין הוא כי הנה בפסוק זה מבואר הג' דברים שהעולם עומד עליהם תורה ועבודה וגמ"ח, ואשים דברי בפיך קאי על עסק התורה שנק' דברי אשר שמתי בפיך, ובצל ידי כיסיתיך זהו ענין גמ"ח שכולל כל המצות, לנטוע שמים וליסוד ארץ זהו ענין עבודה דקרבנות. ועכשיו תפילה כנגד תמידים תקנו, וכמארז"ל ע"פ והנה סולם מוצב ארצה, זה הכבש של המזבח שמוצב ארצה, וראשו מגיע השמים זהו ריח הקרבנות שעולה השמים כמ"ש ריח ניחוח להוי'. וכן אמרו בזוהר סולם דא צלותא, היינו עבודה שבלב זו תפילה. לכן מפני שבמקרא זה הוא כוללת ג' דברים שהעולם עומד עליהם אז נקרא ישראל בשם ציון המצויינת בג' קוין הללו. וזהו שמסיים הפסוק ולאמר לציון עמי אתה ואת עמי כו'.

ובזה יובן ג"כ פי' המד"ר ע"פ והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה. והנה באר בשדה זו ציון, והנה שם שלשה עדרי צאן אלו שלשה רגלים שבהם ועל ידם המשכת בחי' הג' דברים שהעולם עומד עליהם שע"י נק' ציון. ועוד אמרו במד"ר והנה שם שלשה עדרי צאן אלו שלשה בתי דינין שהיו בירושלים שהעולם קיים עליהם, כמארז"ל אבות פ"א על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. וזהו שנאמר ציון במשפט תפדה, משפט דאיהו דין דג' בתי דינין. עוד ארז"ל במד"ר הנ"ל, וירא והנה באר בשדה זו ציון, והנה שם שלשה עדרי צאן אלו שלשה מלכיות ראשונות, ונאספו שם כל העדרים זו מלכות אדום, ואז והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, והשיבו לשון תשובה, שע"י הגלות באין לידי תשובה ואם ישראל עושין תשובה מיד נגאלין. וז"ש כאן ושביה בצדקה דקאי על הגלות שנקרא בשם צדקה כמ"ש צדקת פרזונו בישראל, וארז"ל א"ת פרזונו אלא פזרונו צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות, וזהו ושביה בצדקה.