פו

שקאי על לע"ל, וזהו כענין ופרעה הקריב שהקריב את לבם לאביהם שבשמים, וכמ"ש בזהר בשלח דמ"ז א' ע"פ ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, לא פקדין ישראל לקוב"ה בשעתא דנייחא, אלא בשעתא דעקין להון וכדין כולהו פקדין לי', והיינו שע"י בצר עי"ז פקדוך וזהו צקון לחש, פי' ל' יציקה ושפיכה בתפלה שמתפלל ושב אל ה' באמת, וכמ"ש תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו בתפלה ששופך נפשו לה' כו', ועי"ז נמשך מלמעלה ג"כ בחי' יציקה, והיינו כמ"ש שבעה ושבעה מוצקות שבחי' זו הוא בחי' אתעדל"ע שלמעלה מבחי' אתעדל"ת, והיינו כי באתעדל"ע יש ב' בחי' הא' מה שנמשך באתעדל"ת אתעדל"ע, והב' שנמשך בחי' אתעדל"ע שלמעלה מבחי' אתעדל"ת כו', ע"ד שנא' בשבת מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה שהוא בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת אתעדל"ע כו', וזהו ופרעה הקריב וכמ"ש בזהר הנ"ל כך ישראל הוו קריבו לימא והוה חמאן לימא קמייהו אזיל וסעיר וגלגלוהי זקפן לעילא הוה דחילין וחמו לפרעה ולמשרייתיה ואבני גירין ובלסטראין כדין וייראו מאד, מה עבדו ויצעקו בנ"י מאן גרם להון האי דקריבו ישראל לגבי אבוהון דלעילא פרעה הה"ד ופרעה הקריב, ועד"ז יובן בענין ונאספו שמה כל העדרים ואזי והשיבו שיבואו ישראל לידי תשובה כו' וז"ע ושבי', ומ"מ בחי' שבי' זו היא בצדקה, כי מי ששב על שפגם וחטא צריך לעשות תשובה בחילא יתיר מעומקא דליבא כמ"ש במ"א. אך צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן, ולהבין ענין צדקה זו, כי הנה ע"י שפזרן עי"ז יבואו לבחי' נצח, שמחמת ההיפוך דוקא בא יותר בנצחון כנודע ממ"ש במ"א, והצדקה הוא שמקבל בחי' הנצח שנעשה ע"י שפזרן כו' כמו בחי' התשובה בחילא יתיר שצ"ל כו', וזהו בחי' צדקה מלמעלה כו', וצ"ל בחי' אתעדל"ת לבחי' צדקה זו, והיינו ע"י שעושים צדקה בגשמי' עי"ז ממשיך מלמעלה בחי' צדקה שיקובל בחי' הנצח כמו תשובה בחילא יתיר כו', ונמצא כי ב' הפי' אמת שצ"ל בחי' צדקה בגשמי', ועי"ז ממשיך מלמעלה בחי' צדקה שפזרן כו', וזהו ציון במשפט תפדה פי' ציון כשיש להם ג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח שאז נקראו ישראל ציון מ"מ צריכי' למשפט כו', וע"י ששופט א"ע מהמותרות עי"ז ממשיך בחי' משפט כו', ושבי' הם בעת"ש בצדקה הוא בחי' צדקה שפזרן, ואתעדל"ת לבחי' צדקה זו הוא בחי' צדקה שעושים כו'.

עוד יש להעיר לענין ציון במשפט ממשארז"ל ספ"ב דברכות די"ז ע"ב ע"פ שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, רב ושמואל ח"א כל העולם ניזונין בצדקה (בצדקתו של הקב"ה ולא בזכות שבידן) והן ניזונין בזרוע וקאי על הצדיקי' הגדולי' כמו רחב"ד, ופי' אבירי לב ע"ד מ"ש אשר נדר לאביר יעקב וארז"ל במד"ר ויצא פ"ע תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה שנא' וידר יעקב נדר, והי' הוי' לי לאלקי', פי' שע"י נדרים שפורש א"ע מדברים המותרים שירא לאכלם מפני כי אולי לא יוכל להגבי' המאכל כמ"ש במ"א ולזה פורש מהם והנה ע"י אתכפי' זו הנה נדרים סייג לפרישות ופרישות מביאו כו' עד שיוכל לבוא להיות הוי' כאלקי'