פה

שארה כסותה ועונתה, ואשים דברי בפיך בחי' תורה שנק' לחם לכו לחמו בחי' או"פ היינו שארה כו', ובצל ידי גמ"ח היינו בחי' כסותה כו', לנטוע שמים קרבנות הוא בחי' קירוב היינו בחי' עונתה כו', עונתה גימ' ה' צבאות כו', וכשיש בנש"י ג' בחי' נקראו ישראל ציון מל' מצוינים היינו שמצוינים בג' בחי' אלו תורה ועבודה וגמ"ח כו'.

ומעתה יובן ענין באר בשדה זה ציון, פי' באר שיש באר מלמטה למעלה ויש בחי' באר מלמעלמ"ט, וענין הבאר מלמטלמ"ע להיות בבחי' באר הנובעת מלמטלמ"ע בקיום מ"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, וכמ"ש אליך ה' נפשי אשא, ע"י ההתבוננות כי אתה בראת אתה יצרת כו' ואתה עתיד ליטלה ממני, ואינה נתונה לאדם אלא כדי שיעור ימי חייו בבחי' בע"כ אתה חי, להיות כל העוה"ז בבחי' בע"כ כו', והעיקר יהי' בבחי' ואהבת כו' אליך ה' נפשי אשא, וזהו עלי באר להיות בבחי' באר הנובעת מלמטלמ"ע כו', ויש בחי' באר מלמעלמ"ט.

ושלשה עדרי צאן רובצים עלי' היינו בחי' ג' רגלים זהו ע"ד על ג' דברים העולם עומד על התו' ועל העבודה ועל גמ"ח, שבהם וע"י נמשך אור ההמשכה מבחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע כו' בבחי' מקיף ופנימי' כענין ג' רגלי' שבהם וע"י נמשך אור הסוכ"ע בבחי' באר זה ציון, אך בנין המל' הוא מהגבורות לפי שמתפשט ממנה ההמשכות בבי"ע לד' חיות פני ארי' פני שור, ומהם מתפשט למטה יותר, ולפי שבבי"ע יש קליפות וסט"א שיכולים לומר לנו המים כמו שאמרו רועי גרר כו' לכן צ"ל בחי' גבורה שלא יהי' להם יניקה וכמ"ש ורב שלום בניך וארז"ל א"ת בניך אלא בוניך בנייך בחי' חסד וצ"ל בונייך מבחי' גבורה, וזהו והנה שלשה עדרי צאן רובצים עלי' שארז"ל אלו שלשה בתי דינים היינו נגד ג' עולמות בי"ע וצ"ל בכל עולם דין שלא יגיע השפע רק למקום הראוי כו', וזהו על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, והיינו ורב שלום שמבחי' ורב שהוא מעולם התהו נעשה שלום ע"י הדין, שלא יומשך כ"א למקום הראוי כו', וז"ע ג' עדרי צאן ששלח יעקב מנחה הם כנגד העלאת מ"ן דג' עולמות בי"ע הנק' מקיפי' ופנימי' וחיצוני' פנימי' הם המלאכי' שאומרים קדוש וברוך כו' ויש מקיפי' וחיצוני' כו', אמנם בזמן שאין בהמ"ק קיים, הנה שלשה עדרי צאן הם ג"מ הראשוני' בבל מדי ומוקדון, ולזה ציון במשפט תפדה, והיינו הגם שנש"י הם בבחי' ציון היינו ג' בחי' הנ"ל תורה ועבודה וגמ"ח, מ"מ צ"ל בחי' משפט כענין הג' בתי דינים הנ"ל למנוע השפע ממי שאינו ראוי כו', וממשיכי' בחי' משפט זה ע"י שהאדם עושה משפט בעצמו שלא יתנהג במותרות כ"א בהכרחי' שא"א בלעדם ולא ילך אחר המותרות כו', ועי"ז ממשיך בחי' משפט למנוע השפע ממקום שאינו ראוי כו'.

ושבי' בצדקה, כי הנה ציון במשפט תפדה היינו בחי' צדיקי' שיש להם ג' בחי' תורה ועבודה וגמ"ח כנ"ל, מ"מ צריכים למשפט, אבל שבי' בצדקה, כי הנה כתי' ונאספו שמה כל העדרי' כו' והשיבו וזהו כמו ושבי', ואמרו במד"ר הנ"ל