סב

על הדבר שאינו רק גילוי הנעלם והנסתר כך ע"י המצות מעשי' רמ"ח פיקודין ע"י נמשך ויתגלה רמ"ח אברין דמלכא שהוא למעלה מעלה ממקור חיות העולמות כולם שאינו אלא מזיו והארה משמו ית' כמ"ש בורא קדושים ישתבח שמך ונשגב שמו לבדו שהיא בחי' מלכותו רק הודו וזיו על או"ש ואין ערוך לגבי האברים שזו גילוי והתלבשות עצם חיות הנפש כך אינו ערך למעלה חיות העולמות שאינו אלא הארה לגבי עצמיו' אא"ס ב"ה המתגלה ע"י המצות אברי דמלכא מקור מים חיים את הוי' דבאר הנ"ל זה ציון שלכן נק' בשם באר ולא בשם מעין, כי המעין הוא מים נובעין מעילא לתתא לבד, והבאר ע"י חפירה וכרי' נובעין מים מתתא לעילא וגם מעילא לתתא למשל כמו המצות שנק' בשם ציון כי עיקר המצות היא בחי' כלי לקבל גילוי אלקות וגם האדם העושה ומקיים המצוה הוא דוקא בבחי' קבעומ"ש בביטול היש באתכפיא ואתהפכא הן בסומ"ר הן בע"ט צריך לבטל רצונו במח' ודיבור ומעשה כמ"ש בטל רצונך מפני רצונו בבחי' עבודת עבד שלא מצד טעם ודעת בהשגת טעם המצות כי עיקר טעמי המצות יתגלה לעתיד, וכל השגת הטעמים במצותיו עכשיו אינו אלא כטיפה בים לגבי כו' לכן אפי' כשיודע איזה השגה צריך לקיים המצוה דווקא בבחי' ביטול וקבעומ"ש שלא מצד הטעם והדעת שלו רק כעבד המקיים גזירות מלך מלכו ש"ע ובזה היא נעשה בחי' כלי ובאר הנ"ל למים חיים שע"י המצות ממשיך גילוי אלקות ממקור חיים את הוי'.

ונמצא יש במצות ב' בחי' העלאת מ"ן ע"י חפירה ביטול היש מלמטה ובחי' המשכות מ"ד מלמעלה מעלה אשר קדשנו במצותיו מקור מ"ח הנ"ל כמו עד"מ באר הגשמי', לכן מצינו גם בתורה כתיב משם בארה הוא הבאר בתחילה בארה ל' נקבה בחי' מקבל ואח"כ באר ל' דכר וכמו וזכרתם את כל מצות הוי' או כמ"ש זכור את יום השבת לקדשו ששבת בעצם דמקדשא וקיימא נק' שבת בראשית ל' נקבה וע"י ישראל ששומרים את השבת נעשה בחי' זכור המשכה מאוא"ס ב"ה ככה יובן בכל המצות שנק' מצות המלך בקעומ"ש משם בארה שם אדנ"י משם היא הבאר דהו"א דאדון כל הארץ דאדון ה' צבאות וכתיב הוא הבאר וקרינן היא התכללות והתחברות מ"ן ומ"ד ביחוד גמור לכן ציון נק' לפעמים לשון נקבה כמו ציון במשפט תפדה ולפעמים ל' זכר וכנ"ל, והנה הבאר זה ציון נק' באר לחי רואי, לחי הוא צדיק ח"י עלמין חי ה"ע מקו"ח יהי' בבחי' רואי כמו לעתיד כי עין בעין נראה בשוב כו' שבות ציון הנ"ל.

אך מ"ש וירא והנה באר בשדה דוקא כי הנה יש ג' בחי' בית ושדה ומדבר, מדבר נק' ארץ שממה ארץ לא זרוע מדבר לא ישב אדם שם והיא מקור הקליפות שאין בו שום מח' וד' ומע' לה' רק ההיפך מחד"ם * דקדושה, ושדה הגם שאין בו דירת אדם אך עיקר הצמיחה מהתבואה ומאכל אדם שם כו', ובית נק' דירת אדם כמ"ש תפארת אדם לשבת בית והוא בחי' אותיו' דתורה ומצות שהם כלים לגילוי אלקות כמו שבתי בבית ה' אורייתא היכלא עילאה דקודב"ה ומצות רמ"ח אברין דמלכא אך בחי' שדה הוא ממוצע בין בית למדבר כי הגם שאין בהשדה דירת