נו

אך יש עוד בחי' עליונה מזו והוא כמ"ש ואם היו תהיה לאיש שנעשי' בבחי' ומדרגת איש ממש וכמארז"ל אשרי איש ירא את ה' כשהוא איש ולא כשהוא אשה כו' וכמ"ש במ"א (ד"ה והי' לכם לציצית כו' וזכרתם כו') בפי' למען תזכרו שתהיו בבחי' זכרים משפיעים כו' והיינו ע"י ולא תתורו, כי בעולמות הנפרדים מי שחושק לדבר א' ומתאוה אליו נק' בחי' נוקבא שהוא מקבל לפי שהוא מקבל תענוג מאותו דבר שחושק משא"כ בעולם היחוד ע"י שהוא בחי' אשה אש ה' נעשה בחי' דכר כי נעוץ סופן בתחלתן וסוף מעשה במחשבה תחלה כו', כי ישראל עלו במחשבה וכמ"ש בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית.

וביאור זה יובן ממ"ש במ"א ע"פ והקרבתם אשה עולה כו' כי בחי' אשה אש ה' שהוא בחי' ואל אישך תשוקתך באהבה ורשפי אש, הנה נודע שהאהבה לזולתו הוא מרחוק דוקא (וכנ"ל בענין אש שחורה שהיא להאיר את החושך כו'), שלעצמו אינו מרגיש שום אהבה ברשפי אש לפי שהוא בבחי' יחוד בתכלית (ור"ל כי אפילו בחי' ואל אישך תשוקתך ה"ז אהבה לזולתו ולכן היא ברשפי אש, אבל האהבה שהאדם אוהב א"ע היא ודאי גדולה ונפלאה יותר מאהבה דאל אישך תשוקתך ומ"מ אינה כלל ברעש ותגבורת והיינו לפי שאינה לדבר זולתו כ"א לדבר המיוחד עמו בתכלית היינו לעצמו, ולכן אהבה זו אינה בהרגשה כלל), וכמ"כ יש בחי' אהבה מסותרת בכל נפש מישראל להיות מיוחד בתכלית היחוד בה' ולא בבחי' אהבה ותשוקה לדבר זולתו רק בבחי' יחוד כמו האדם עם חיות עצמו ממש להיות כי ישראל עלה במחשבה כו' וחלק ה' עמו וכמ"ש אחת היא וכו' שהיא מיוחדת בתכלית באחד וזהו תמתי א"ת תמתי אלא תאומתי כו' (והוא פרצוף הפנימי דמל' שהיא הנק' כנס"י משא"כ פרצוף החיצון נק' אשה). ובחי' אהבה זו נק' בשם עולה לפי שעולה מאיליה למעלה בבחי' יחוד בתכלית לפי שחלק ה' וכו' ואחת היא וכו', משא"כ בחי' אשה אש ה' אהבה ורשפי אש ע"ד ואל אישך תשוקתך.

והנה בעולה כתיב זכר תמים יקריבנו ובזהר ויחי רמ"ו כיון דסלקא מלה מכנ"י ולעילא כולא אקרי דכר, כי פי' כנסת ישראל היינו שכונסת ואוספת לתוכה ההשפעה ממש מישראל דלעילא, וזהו ואם הי' תהי' לאיש ממש, ולא ע"ד כי מאיש לוקחה לבד, ועי"ז אקרי דכר, והוא בחי' אש יו"ד אש לבנה, כי אש שחורה היא הבאה מכליון דבר אחר שנכלה באש כמו גוון הסמוך לפתילה שהוא נק' נהורא אוכמא לפי שבא מכליון הפתילה שנהפך לאור והוא בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא, והוא ע"ד ואל אישך תשוקתך, אבל נהורא חיורא שאינו בא מדבר אחר שנהפך לאש כ"א זהו עצמיות האש והוא בחי' עולה דהיינו כמו האדם עם חיות עצמו, עד"ז היא אהבת בחי' יחידה שבנפש לאור א"ס ב"ה וכו', וזהו בחי' אשרי איש כשהוא איש היינו כאילו הוא עצמו חלק הוי' ממש שהוא בחי' איש כמ"ש הוי' איש מלחמה והאהבה היא ע"ד שהאדם אוהב את חיות עצמו כו'.

ובזה יובן מארז"ל פ"ה דברכות ע"פ ויחל משה שאחזתו אש של עצמות, כי הנה תפלה כנגד קרבנות דם ואימורים והוא בחי' בשר והוא ע"ד אשה אש ה' כי