נג
נהורא הוא בחי' אור וזיו א"ס ב"ה המאיר בחי' חשך הנ"ל וזהו ענין עוטה אור כשלמה, שלמה הוא בחי' לבוש המעלים ומסתיר והוא בחי' ישת חשך סתרו ומזה נשתלשל ונמשך בחי' ערב ברישא חשוכא, ואח"כ והדר נהורא הוא בחי' האור המאיר דרך השלמה ומאיר את החושך.
והענין הוא כמו שאנו רואים בכל הנבראים שיש בהם שני בחי' היינו הגוף של הנברא והאור ושפע האלקי שהוא בחי' נשמתו השופע עליו תמיד להחיותו שהוא בחי' כלי ואור, וכן ג"כ בנבראים העליונים כמ"ש כי רוח החיה באופנים שבחי' רוח החיה הוא חיות אלקות ואור אלקי השופע ונמשך בהאופנים להחיותן שהוא כח הפועל בנפעל וכמו הנשמה המלובשת בגוף, וכן בדומם וצומח יש ג"כ בחי' נפש ונק' נפש הצומחת כו' כמ"ש בע"ח ובמ"ח בסופו, והנה הגוף ומהות הנברא הוא בחי' חושך לגבי בחי' הנשמה שבו שהיא בחי' אור כמ"ש נר הוי' נשמת אדם, שכמו שאין ערוך החשך לגבי האור שהן ב' הפכיים כך אין ערוך גשמיות הנברא או אפילו בנבראים רוחניים אין ערוך בחי' גוף האופנים לגבי רוח החי' השופע בו להחיותו שהוא בחי' אלקות, ואין התהוות הגוף מהאור וחיות שבו ע"ד התהוות הזיו מהשמש שהרי האור והזיו הוא מעין המאור ובטל לגמרי לגבי המאור משא"כ הגוף אינו מעין הנשמה כלל כמו שאין הגשמיות מעין הרוחניות וגם הוא מסתיר על הנשמה שזהו הפך הביטול, והיינו לפי ששרש התהוותו אינו מבחי' גילוי האור עליון כ"א אדרבה מבחי' ברישא חשוכא שהוא בחי' הסתלקות האור, שאז נתהוה חושך, כך ידוע שיש למעלה בחי' כלים ואורות, פי' האור זהו בחי' גילוי אור א"ס ב"ה ומזה מקור ושרש הנשמות, אך בחי' הכלים זהו המסתיר על האור והזיו ומזה שרש התהוות הגוף וכמ"ש בסידור בפי' אהללה ה' בחיי אזמרה לאלקי בעודי ע"ש, ומקור התהוות הכלי' הוא ע"י צמצום והסתלקות האור שנכלל במאור שזהו התהוות בחי' ישת חשך סתרו כו'.
והנה הכלים הם בחי' האותיות דעשרה מאמרות כמו שאותיות הדיבור הם כלים לאור השכל והמדות, ומהן התהוות הגוף וחומר הנבראים ע"י רצון העליון ב"ה כמ"ש כל אשר חפץ עשה כמ"ש במ"א, ובתוך האותיות והכלים מלובש האור והחיות שמזה התהוות הנשמה, וזהו ענין כברייתו של עולם ברישא חשוכא פי' בין במקור ושרש ההתהוות כשעלה ברצונו הפשוט שיהי' התהוות העולם הי' תחלה צמצום והסתלקות האור ונשאר בחי' התהוות החשך והוא שרש הכלים והדר נהורא בחי' המשכת אור א"ס ב"ה אל תוך החושך כמ"ש בע"ח ענין הקו המאיר בתוך המקום פנוי, ובין למטה בהתהוות הנבראים מעשרה מאמרות הוא ג"כ כמו מאמר תדשא הארץ ה"ז כמשל האדם הגשמי שיאמר מאמר אותיות תדשא שהיו יוצאים בדרך אור וכלי שהוא מהות האותיות שיוצאים בבחי' הבל ממשי שהוא החומר והבל הלב ורק בתוכם מלובש האור וצורת האותיות הנמשכים מהנפש ובתוכן השכל כו', והרי החומר נרגש תחלה ואח"כ מבינים האור והשכל המלובש בהן, וזהו ברישא חשוכא והדר נהורא, וכמשל התלמיד שבשעה ששומע האותיות מהרב עדיין אינו משיג כ"כ העומק השכל המלובש בהן עד אחר שמתיישב היטב לעמוד על עומק המכוין, ועיקר העומק ארז"ל דלא קאים אינש אדעתי' דרביה עד ארבעים
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.