מט

לז"א וזהו ע"י שביל העליון הנכנס בעומק הבינה והוא נקודת ציון העליונה שבבינה ושביל זה הוא קוץ התחתון של היו"ד (עמ"ש מענין קוץ התחתון של היו"ד ר"פ לך לך בד"ה הנה אברם) כו' והוא דעת העליון הנכנס בנקודת ציון שבה, ונקודת ציון נקרא נתיב לא ידעו עיט והשביל הנכנס שם נקרא דעת כו' ע"ש באריכות גדול, ועיין מענין נתיב לא ידעו עיט בזהר פ' אחרי דס"א סע"ב והמשכה זו הוא מא"ס ב"ה ממש כנ"ל בזהר כד עתיקה סתימאה כו'.

נמצא נקודת ציון העליונה זהו בחי' ממעמקים, וענין בחי' זו בנפש בעבודת ה' היינו ג"כ בחי' ממעמקים שהוא עומקא דליבא וכמ"ש במ"א שהיא בחי' תעלומות הלב ופנימית הלב שמתאחדת עם המוח בבחינת תרין רעין דלא מתפרשין, כי חיצונית הלב אינה מתאחדת עם המוח שהמוח ברשותו להשכיל ולהתבונן בגדולת א"ס ב"ה ואעפ"כ חיצונית הלב אינה ברשותו אבל פנימית הלב היא מתאחדת ממש עם המוח, וזהו ענין ממעמקים ב' עומקים כו' ועמ"ש מזה ע"פ כי המצוה הזאת בפ' נצבים ועמ"ש מענין תעלומות לב ע"פ ביום השמיני שלח והנה עי"ז ממשיך ג"כ למעלה מבחי' ממעמקים וכנ"ל. והנה מבואר שם בדברי האריז"ל דבחינה זו דנקודת ציון העליונה שבבינה נק' כנסת ישראל שהיא מקבלת השפע מישראל העליון שעלה במחשבה כו' וז"ש בזהר פ' יתרו דף פ"ה ע"א מאן כנס"י דא בינה כו' ואין הכוונה בינה ממש אלא נשמת המל' שהיא מבחי' בינה כו' ע"ש והיינו פרצוף הפנימי דמלכות המבואר בזהר הרקיע ר"פ בראשית גבי כשושנה בין החוחים שהיא מל' דאצי' המתלבשת בבי"ע כן רעייתי שהיא פנימי' המל' שהיא דוגמת אימא עילאה כו' והיא הנק' שכינתא עילאה, ומל' החיצונה נק' שכינתא תתאה, ומבואר ב' בחי' אלו בעבודת ה' באדם בד"ה שיר השירים ע"ש, ובמ"ש בענין פרצוף הפנימי דמל' ע"פ אחת היא יונתי כו'. וזהו ענין אחד עם המבואר לעיל בפי' ממעמקים דהיינו תעלומות הלב כו'.

וזהו דציון הוא ל' זכר ולשון נקבה וע"ד מ"ש האריז"ל בפי' הספד"צ שם בז"ה דקכ"ד ע"ב דבינה אע"ג דנוק' איהי קרינן לה דכורא כו' ועד"ז ג"כ במל' הפנימית שהיא כאמה בתה וכמ"ש בזהר בראשית דף ב' ע"א ואימא אוזיפת לברתא מאנהא וקשיטת לה בקישוטהא כו' ואתקשטת במאני דכורא ועיין במק"מ שם ועיין בזהר ח"א דל"ג סע"ב ל"ד א' נ"ט ב', וזה קרוב לפי' הרמ"ז בפ' בשלח דנ"ה שהוא מצויין כו'.

ועפ"ז יובן ענין ציון כו' ושביה כו' כי ושביה זהו ענין שושנה שבין החוחים, משא"כ ציון הוא בחי' רעייתי שאינה יורדת למטה במקום הקליפות. ואע"פ שאינה בין החוחים והקליפות ממש מ"מ כ' האריז"ל ר"פ בראשית ע"פ הנצנים נראו בארץ שאם העון גורם פגם ומיעוט במ' החיצונה גם ימשך ממנו פגם במל' הפנימית הביאו הרמ"ז פ' כי תצא ד"ה ואיהו גדיל לה, וכן בנפש א"א שיהי' גילוי בחי' פנימית הלב ותעלומות הלב אלא בהקדים תחלה גילוי המדות הנמשכים מהשכל וההתבוננות כו' וכמ"ש לקמן בד"ה כי תשמע בקול בענין מפתחות החיצונית ומפתחות הפנימית ובד"ה כי תצא בענין מ"ש בזהר מאן דקטיל לחויא