מז

(ביאור) ציון במשפט תפדה

ביאור על ציון במשפט תפדה

א באדר"ז דרצ"ו א' ב' משמע דציון הוא יסוד דנוק', והוא רחמי, וכ"כ שם דרצ"ג סע"ב. וביאור ענין זה הנה בחי' יסוד דדכורא הוא כח ההשפעה וההתקשרות שמקשר האב שכלו בשכל בנו בשעת לימודו עמו באהבה וברצון כו' כמשנ"ת באגה"ק בד"ה להבין משל ומליצה, ועד"ז יסוד דנוק' הוא ההתקשרות לקבל ההשפעה ושיהי' בחי' כלי לקלוט האור והשפע בפנימיותו ותוך תוכו וההפך מזה הוא בחי' עקרה כמארז"ל ע"פ אין לה ולד אפילו בית ולד אין לה, ועד"ז הנה יש באדם ג"כ בחי' זו לעבודת ה' שאינו תופס במוחו ושכלו האמת כאשר הוא מחמת שאין לו כלי מחזיק והיינו לפי שהוא בחי' יש, וצריך לעשות כלי ריקן לב נשבר ונדכה כו' כמשנ"ת ענין זה בד"ה לא תהיה משכלה ועקרה, ועמ"ש ע"פ באר חפרוה שרים, ושם נתבאר שזהו ע"י התורה וזהו שבמשפט תפדה, ועמ"ש ע"פ הנותן לשכוי בינה ומ"ש ע"פ וגם אתה תכין את ביתי, ועמ"ש גבי שמע"צ בד"ה ה' לי בעוזרי מענין בחי' קליטה וזהו כל עיקר בחי' ומעלת שמיני עצרת, ועוד יובן בחי' זו ממ"ש ע"פ שימני כחותם בענין בחי' חותם שוקע שמלמטה שהוא בחי' ביטול ונודע דחותם שוקע זהו בחי' יסוד דנוק', והטעם שנקרא ציון מבואר במ"א בביאור ע"פ רני ושמחי בת ציון כי ציון מלשון סימן וחותם לפי שאז היא מקבלת כל האורות שלמעלה ממש הנמשכים בז"א בבחי'