מו

ממש מבחי' האורות אינו משתנה בכ"מ ולכן אף בגלות יוכל ליצא מהעלם אל הגלוי ע"י עסק התורה, כי המאור שבה מחזירו למוטב, המאור שבה היינו אור א"ס ממש המלובש בח"ע (ועיין מ"ש בד"ה ששה משמותם בפ' תצוה מענין המאור שבה, ובד"ה ענין העבודה ומצות תלמוד תורה, ומ"ש בפ' משפטים ע"פ אם לא יעדה והפדה וע"פ פדה בשלום נפשי שהוא פדיון הנה"א ע"י אותיות התורה) וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם פי' לפנימיותם היינו בחי' ציון במשפט תפדה.

ד אך נר"נ שהם בבחי' גלות ע"י שהלביש שכלו ומדותיו בתאוות גשמיות הנה לפדותם מהשביה הוא ע"י צדקה, כמ"ש בפנים שעי"ז מעורר רחמים עליוני' על נר"נ שלו כמאמר ברחמיך הרבים רחם עלינו כו' ע"ש.

ועוד זאת כמ"ש באגה"ק ד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שכשנותן צדקה מיגיע כפו שבודאי עסק בזה בלב ונפש עד שהרוויח והלביש שכלו ומדותיו בעסק זה כו' והרי עתה הפעם כשמפזר מיגיעו ונותן בשמחה וטוב לב הנה פודה בזה נפשו משחת וזהו ושביה בצדקה. ועוד זאת כמש"ש ד"ה ויעש דוד שם, שהצדקה פעולתה להמשיך אור ה' בעולם העשייה לכן על ידה דוקא יוכל להיות פדות השכל ומדות שנשפלו בעשייה גשמיות, וביאור זה הוא עפמ"ש במ"א (ד"ה ושמתי כדכד) שהתורה היא בחי' לבוש הפנימי כמ"ש עוטה אור כשלמה וצדקה היא לבוש החיצון כדכתי' לבושו צדקה ועיין מזה ג"כ בפ' מטות ע"פ איש כי ידור נדר, ועל כן בחי' ציון ששרשה מאד נעלה למעלה מבחי' בי"ע תוכל לקבל גלוי האור ע"י התורה ולבוש הפנימי לבד, אך כדי שיגיע האור לבחי' ושביה הוא דוקא ע"י לבוש החיצון הוא בחי' מדת מלכותו ית' הנק' צדקה, וזהו וזרחה לכם יראי שמש צדקה ומרפא בכנפיה שהצדקה היא מרפא לבחי' כנפיה שהם אהוי"ר הנק' גדפין עמ"ש בזה ע"פ את שבתותי תשמרו, וזהו וצדקה תרומם גוי, כדפי' ע"פ השמים כסאי וע"פ ושמתי כדכד, וע"פ מי כד' אלקינו המגביהי לשבת ע"ש. ועוד זאת כמ"ש באגה"ק ע"פ ועבודת הצדקה השקט ובטח ע"ש, ועמ"ש ע"פ וארשתיך בצדקה.

ולתוספת ביאור בענין ציון במשפט תפדה דלכאורה ק' דאורייתא מחכמה נפקת והרי בחי' ציון זהו בחי' שרש כנ"י וע"ז נאמר אחת היא יונתי שהוא למעלה מבחי' ששים המה מלכות שהם ששים מסכתות, משום דשרש בחי' זו הוא למעלה מהחכמה, כמ"ש במ"א שהוא בחי' פרצוף הפנימי דמלכות כו' וזהו ענין עול מלכות שמים שקדמה לעול תורה ומצות, ועמ"ש ע"פ שאהבה נפשי כו', וא"כ איך בחי' ציון במשפט תפדה. אך הענין כמ"ש במ"א בפי' והחכמה תחיה בעליה שהמצות נק' בעליה דחכמה לפי ששרשן מבחי' ארחין דגלגלתא שלמעלה מהחכמה ואעפ"כ והחכמה תחיה בעליה ולכן ארז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וכך הוא ממש בענין ציון במשפט תפדה.

ולתוספת באור בענין ושביה שהם ב' חללי הלב, עמ"ש במ"א ע"פ לבבתיני אחותי כלה כו'.