מד

ב והנה בחי' ביטול זה יש בו ג' בחי' כסדרן מלמטה למעלה והוא ענין הודאה זהו בחי' ראשונה ממטה למעלה, וע"ז אמר כל זמן שיש בחי' נשמה בקרבי אפילו בחי' נשמה היותר שפלה במדרגה אפילו נפש דנפש דעשיי' מ"מ יוכל לבוא לבחי' הודאה להיות מודה אני כו'. ואח"כ צריך לבוא לבחי' ואהבת שזהו בק"ש ע"י התבוננות באחד כו'. ואח"כ צ"ל בחי' ברכה והוא ענין שמו"ע ח"י ברכות.

והטעם שע"י בחי' אהבה דוקא יוכל לבוא מבחי' הודאה לבחינת ברכה יובן עפמ"ש במ"א באריכות בפ' יתרו ע"פ זכור את יום השבת כו' דכמו שיש ג' שותפים באדם כמ"כ יש בנשמה עצמה בחי' ג' שותפים ונרמז זה ברע"מ פ' קדושים דפ"ג ע"א דהיינו שהתהוות ולידת הנשמות הוא מיחוד ז"א ונוקבא, ונפשות הגרים נמשך מיחוד נשמות הצדיקים, וזהו ענין אב מזריע לובן שממנו עצמות וגידים ואם מזריע אודם שממנו בשר כו' כי עצמות וגידים ובשר שיש בנשמה היינו ג' בחי' נשמה ורוח ונפש ונק' ג"כ חב"ד חג"ת נה"י ונק' ג"כ מוחודומ"ע, וג' בחי' אלו נתהוו מטפות מ"ן ומ"ד דזו"נ שהוא בחי' זיווג גופני ע"י הכלים דוקא שהם בחי' ע"ס דזו"נ, אך הקב"ה נותן בו נשמה זהו בחי' הנק' בכהאריז"ל ובזוהר נשמה לנשמה, ונק' ג"כ חיה יחידה, והענין כי בכל מקום שיש התחברות משפיע ומקבל שזהו ענין יחוד זו"נ נשפע תוספת ורבוי שפע והארה מלמעלה מעלה ממקום גבוה מאד נעלה יותר משל ב' הבחינות של המשפיע ושל המקבל וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם וכמ"ש בזהר לית ברכתא שריא אלא באתר דדכר ונוקבא, וזהו בחי' הקב"ה נותן נשמה בנר"נ הנמשכי' מיחוד זו"נ שהם בחי' ע"ס בחי' כלים שכל ומדות, וכן הם בחי' נר"נ הנמשכים מהם שזהו בחי' שכל ומדות שבנפש אלקית, אבל בחי' חי' יחידה הוא מבחי' האור שהוא למעלה מהשכל כי לאו מכל אינון מדות איהו כלל ונמשך מבחי' קדוש ברוך הוא קדוש ומובדל כו' ומזה נמשך הכח למס"נ שיש בכל אחד שהוא למעלה מהטעם והשכל, ובחי' עצמות וגידים ובשר זהו בחי' חב"ד חג"ת נה"י והיינו בחי' ברכה ובחי' אהבה ובחי' הודאה, והנה הגידים הם המחברים הבשר עם העצמות ומקשרין אותם זל"ז, כי עצמות שרשן מהאב שהוא חכמה ובשר מן האם זהו בינה, והגידים נמשכי' מהלב ובלב יש ב' חללים חלל הימני מלא רוח חיים שרשו מקבל מהחכמה שהוא מקור קו הימין חח"נ וחלל השמאלי מלא דם שרשו מקבל מהבינה שהיא מקור השמאל בג"ה נמצא יש בלב התחברות חו"ב ב' יסודות דאו"א שנמשכי' בחזה דז"א על כן יש בכח הגידים שהם נמשכי' מהלב לחבר ולקשר הבשר שהוא שרשו מהאם עם העצמות ששרשן מהאב, וזהו שכדי שיבוא מבחי' הודאה לבחי' ברכה ובינה עד הוד אתפשטת לכן בחי' הודאה נק' בשר הנמשך ממוח האם ועצמות ל' עצמיות זהו בחי' ברוך שהוא בחי' חכמה, שהיא בחי' ראיה מקרוב ל' ברכה והמשכה, התחברות זו הוא ע"י ואהבת בכל לבבך ב' חללי הלב כמבואר בפנים ששרשם מחו"ב לכן הם כמו בחי' גידים המחברים ומקשרים בחי' הבשר לבחי' העצמות.

ג ועתה יובן ג"כ בחי' ציון ובחי' ושביה, והנה ציון הוא מלשון סימן כמו ציון המצויינת, (ד"ה אלה פקודי בהביאור) כי הנה כתי' ששם עלו שבטים