מב

(ביאור) ציון במשפט תפדה

להבין שורש הדברים הנ"ל ע"פ ציון במשפט תפדה, הנה צ"ל ענין ירידת הנשמות צורך עלייה, והנה בהנשמה יש ב' בחי' הא' כמו שהיא בחי' נברא דהיינו מאמר אתה בראתה שהבריאה היא בחי' יש וזהו ענין שהנשמה הי' בג"ע קודם ירידתה בגוף, אך עוד יש בה בחי' טהורה היא והוא שרשה מבחי' טהירו עילאה קודם שנמשך להיות בחי' נברא ובחי' יש, (ד"ה יונתי) ואז היתה כלולה בבחי' אין ממש שלמעלה מבחי' יש וכמאמר דע מאין באת, ולכן ארז"ל במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים הרי שהיו קודם התהוות עולם הבריאה כדכתי' בראשית ברא כו', וכיון שכן צ"ל מהו העליי' עוד דבשלומא לגבי בחי' הנשמה כמו שהי' בחי' בריאה יש מאין שייך עליי' כי היש הוא הנברא שהוא בחי' בעל גבול ותכלית עלייתו ליכלל בבחי' אין שהוא בחי' אלהות משא"כ בחי' הנשמה כיון ששרשה תחלה ג"כ מבחי' אין כמאמר טהורה היא א"כ מהו העליי' עוד.