מב

להיות תחת רשות אחר שהרי אפילו קל שבקלים יכול למסור נפשו על קדוש השם, מחמת האהבה הטבעית שבו שהיא לה' לבדו רק שהוא בהעלם, אבל כשיגיע למדה זו אזי ימסור נפשו כו'.

ולכן נקראת ציון לשון סימן שהיא בחי' עדות וסימן בישראל על היותם עם ה' למסור נפשם נגד ה', ולעולם לא תכבה נרה לגמרי כו', ולכן תפדה במשפט שהוא בחי' עסק התורה שהיא בחי' חכמה עילאה שמאיר בה עצמות א"ס ב"ה הפשוט וע"י עסק התורה, אזי מתקשרת נפשו שהיא גם כן עצם פשוט בעצמיות א"ס ב"ה הפשוט בתכלית הפשיטות המלובש בהתורה כו' ואזי תהי' חוזר וניעור משנתה להיות פנימי' האהבה בגלוי לה' כו', וז"ש רז"ל המאור שבה הי' מחזירן למוטב המאור שבה דוקא כו' וכמ"ש במ"א וז"ש כי תורה אור כו', אבל שבי' בצדקה דהיינו ב' חללי הלב שנכנסו תחת רשות אחר ונשתעבדו בהם הקליפות ואין התורה מועלת להם לעוררם, כמו שמועלת לבחי' ציון ופנימי' הלב לפי שלא נשתעבדה להקליפות רק היא בבחי' שינה בלבד כו' אבל אלו נשתעבדו ממש ונק' שבוי' כו' ואף על פי כן גם הם יפדו ע"י הצדקה כי הצדקה היא בחי' רחמנות על העני שנק' מת להחיותו ומדה כנגד מדה נתעורר מלמעלה גם כן בחי' רחמים רבים להוציאם ממאסר הקליפות שבחייהם קרויים מתים כו', וכמ"ש ברחמיך הרבים רחם עלינו ותן בלבנו בינה, שמה יהי' פעולת הרחמנות לז"א לתת בלבינו בינה ונודע דבינה ליבא והיינו בחי' התגלות לבו שהוא בחי' ב' חללי הלב שע"י התעוררות רחמים רבים העליונים שמתעוררים עליו מלמעלה ע"י הצדקה שמרחם הוא על העני למטה ניתן בו בחי' בינה וע"י הבינה ובינה ליבא מתעוררים ב' חללי הלב שיצאו ממאסר הקליפות ולהיות מלאי' בעבודת ה' כנ"ל וד"ל.