מ

ולהפך מבחי' לבחי' כי אין לך דבר שאין לו מקום אלא רק כפי ההדרגה כו', אבל בעוה"ז שיש בו בחי' סוכ"ע לכן יכול האדם לשנות את טעמו מן הקצה אל הקצה ממש ברגע א' ע"י תשובה, וכמארז"ל שהמקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק גמור מקודשת אפי' הוא רשע גמור שמא הרהר בתשובה אותה רגע, ומטעם זה ארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, וזהו ג"כ פי' הפ' תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך מרב כל פי' למעלה מבחי' עוה"ב הנק' כל שאינו אלא זיו כו'.

ד) והנה בהתבוננו בכ"ז בק"ש בפ' שמע ישראל כו' ובשכמל"ו אזי יבא מזה לבחי' ואהבת בכל נפשך במס"נ ממש ולא במסירת הגוף בלבד, והתכלית הוא להמשיך א"ס ב"ה הסוכ"ע למטה, והיינו ע"י תורה ומצות שהן רמ"ח איברי' רמ"ח פיקודין, דהיינו המשכת החיות מרצוה"ע כמשל איברי האדם שמתלבש בהם רצון שבמוח כנודע שיש גיד בכל אבר נמשך מן המוח שבו מתלבש הרצון להטות האבר כפי הנאות ברצונו כו'. וכך המצות הן איברי' וכלי' שבהם מתלבש הרצה"ע, וע"י קיום המצות נמשך ומתגלה הרצה"ע כו'.

ולכן אחר שאמר ואהבת בכל לבבך כו' במס"נ כנ"ל אזי אח"כ יוכל לומר והיו הדברים האלה שהוא ענין המשכות אלקות, אשר אנוכי מי שאנוכי עצמותו ית' מצוך לשון התקשרות ולא מבחי' שם בלבד. וכן הוא ענין השמ"ע שאח"כ ברוך אתה כו' כנ"ל.

וזהו ענין עליית הנשמות אחר ירידתם ממקור חוצבם. שמקודם היו בבחי' מח"ע בחי' אותיות ושמות בלבד. אבל עכשיו ע"י ירידתם בעוה"ז מתעלות בעצמות א"ס ב"ה הסובב וכו'. והנה פי' ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך שהוא ענין האהבה והתשוקה להיות גילוי אלקות ע"י ההתבוננות שמקודם בשית תיבין דשמע ושית תיבין דבשכמל"ו כו', ולהבין זה וענין בכל לבבך כו', הענין הוא דהפי' ואהבת את הוי' אלקיך שיהי' גילוי אלקות עד שהוי' יהי' אלקיך שלך ממש. והיכן יהי' הגילוי לזה אמר בכל לבבך, כי בלב יש ב' חללי' חלל הימני מלא רוח חיים וחלל השמאלי מלא דם, ובב' חללים אלו יתגלה בהם אלקותו ית', דהיינו שיהיו ב' החללים ממולאים בעבודת ה' לכאו"א כפי ערכו ומהותו. וביאור זה הוא כי הנה חלל השמאלי המלא דם הוא בחי' גבורות והיינו בחי' מרירות על עוצם ירידתו מאור פני הוי' והשתקעותו בעניני עוה"ז אשר לא לה' המה, וחלל הימני מלא רוח חיים בחי' חסדי' היינו בחי' שמחה של מצוה ישמח ישראל בעושיו הם בחי' המצות שנתלבשו בעשי' ששמח בהם מצד גילוי אלקות הנמשך ע"י כו' שהם אברי' דמלכא, ואף שאין הגילוי עתה כ"א לע"ל רק עתה הוא ההמשכה ועדיין היא בהעלם עד לע"ל, וכידוע בפי' זורע צדקות ומצמיח ישועות, שעכשיו היא הזריעה של המצות שכולם נק' בשם צדקה ולע"ל יהי' הצמיחה וההתגלות. וזהו ישועות שהוא ענין פנה והטיה כמו וישע ה' שע"ה נהורין כו', מ"מ יתכן גם עתה השמחה מאחר שההמשכה היא עכשיו לכן שמח בהם ע"ש הגילוי שיהי' לע"ל. וה"ז כמו מי שבכיסו מרגליות ששמח בהם אף גם בשעה שאינו רואה אותם בפועל אחר שמובטח בהם שישנם בידו וכשיוציאם יראם ויתענג מהם. וכמ"כ הוא ענין השמחה