לז

ציון במשפט תפדה

אור ליום ב' ערב ט' באב, וויטעפסק

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. כתיב והיו הדברי' האלה אשר אנכי מצוך היום. פי' היום קאי על כל יום ויום מימי שנותינו בעוה"ז משום דבכל יום צ"ל בעינינו כחדשי', ולהבין זה איך אפשר להיות כן הנה תכלית ירידת הנשמות בגופות שמקודם היו עומדי' לפני ה' מקודם וימ"ב, כי המלאכים בלבד הם שנתהוו בוימ"ב, י"א בשני וי"א בחמישי ע"י מאמר, ועוף יעופף ועוף זה מיכאל כו', לפי שהתהוותם הוא מבחי' אותיות דיבורו ית' כדכתיב וברוח פיו כל צבאם. אבל הנשמות שנמשכי' מאותיות מחשבתו ית' שהוא נצחיות הרי הי' במציאות גם קודם וימ"ב, דהיינו גם קודם שהתחיל לגלות דיבורו ורוח פיו יתברך בע"מ יהי אור כו' וכמארז"ל במי נמלך בנש"צ, הרי שהיו קודם בה"ע, ולא צדיקים בלבד אלא כל ישראל כי עמך כולם צדיקים כתיב, ותכלית ירידתן בגופות הוא צורך עלי' למעלה מעלה.

ולהבין מהו ענין העלי' עוד מאחר שגם בלא"ה עבמ"ח. הנה יובן בביאור ענין הנשמה מה היא, בהיות כי אנו או' בתחילת התפילה בכל יום מאמר נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת כו', פי' טהורה היא שנמשכת מבחי' טה"ע, ואח"כ אתה בראתה להיות בבחי' נברא יש מאין עד שנפחתה בי בהתלבשות הנשמה בתוכיות הגוף להחיותו, ואח"כ אתה משמרה בקרבי והיא למעלה מבחי' טהורה היא כי בחי' טהורה היא עצם הנשמה המתלבשת בבחי' אור פנימי ונגבלת בתוך הגוף ע"י השתלשלות בראת יצרת נפחת שהן ג' עולמות דבי"ע, אבל אתה משמרה בקרבי הוא בחי' עצמותו ית' שלמעלה מבחי' טהורה שאינה מתלבשת בפנימיות ובתוכיות הכלי רק בבחי' מקיף ושומר מלמעלה, והיינו ששומר פנימי' הנשמה המלובשת בגוף שלא תסתלק מן הגוף ותצא כו'. אבל מ"מ אינה מתלבשת בפנימי' ממש. וכך יובן בכללות השתלשלות דא"ס ב"ה הוא בחי' ממכ"ע וסוכ"ע. פי' ממכ"ע הוא האור והחיות המתלבש בהעולמות בבחי' פנימי' שנתפס בהם ממש ומחי' אותם. וסובב הוא בחי' עצמות אורו ית' שאינו יכול להיות נתפס בהן בבחי' פנימי', אבל מ"מ הוא סובב עליהם בבחי' שמירה שלא יופסק ויכלה החיות שבבחי' פנימי' ויצא מהעולמות כו'.

וכך יובן בפרטי פרטיות הנבראי' שהוא ית' ממלא וסובב על כאו"א מהם, ואין פי' שסובב מלמעלה אלא שבכל אתר ובכל פנה הוא ממלא בהתלבשות החיות בתוכיות הנברא וסובב בבחי' שמירה שלא יפסיק החיות כו'.

וסיום המאמר הוא כ"ז שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך כו' ואח"כ ברוך אתה הוי', פי' כי ההודאה היא שישנה בכל או"א מישראל שכולם יכולי' להודות לה' שהרי מאן דלא כרע במודי' נעשה שדרתו נחש כו', ולכן א' בלשון כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני פי' בכאו"א מישראל מיד שיש נשמה בקרבו יהי' איך שיהי' אף שהוא מפחותי הערך יכול הוא להודות לה' ואח"כ ברוך אתה הוי' היא מדרגה גבוה יותר כו'.