יב

וזהו אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל פי' כי כמו שישראל נק' כן ע"ש כי שרית עם אלקים, כך כביכול הקב"ה נק' ישראל והוא בחי' שם הוי' שהוא משתרר על שם אלקים לכן נק' ישראל, וזהו כל הנקרא בשמי, וכן איתא בילקוט ביואל ע"פ והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וז"ל ומה מי ששמו כשם ב"ו כך ישראל ששמם כשם אלהיהם לא כש"כ עכ"ל.

ולכן ארז"ל ב"ב דע"ה ב' עתידים צדיקים שיהיו נקראים ע"ש הקב"ה, ופרש"י שיהי' שמם הוי', כי ישראל זהו הכלים דע"ס דז"א, אבל הפנימיות והאור הוא שם הוי' ועכשיו נקראו ישראל ששרשן מפנימיות הכלים וזהו נשמה שנתת בי טהורה היא, אך לע"ל יתעלו בבחי' האורות ממש שלמעלה מבחי' הכלים, וע"ז ארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש שלמעלה מבחי' טהורה היא, וזהו אל כל ישראל ר"ל שהוכיח לישראל שלמטה שהם עדת ישראל וגם כביכול הוכיח לישראל דלעילא באמרו למה יחרה כו' כנ"ל, ולכן אתי שפיר אומרו אל כל ישראל.

ועוי"ל ועיקר כי פי' מוכיח אדם אחרי שמחבר את בחי' ז"א הנק' אדם עם כנס"י הנק' אחרי, כמ"ש משכני אחריך וכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו, לכתך אחרי במדבר, והוא ע"ד שכ' אותה הוכחת לעבדך ליצחק הרי מה שנתבררה רבקה להתחבר עם יצחק נק' אותה הוכחת, וכמ"כ חיבור כנס"י עם הקב"ה נק' כן וזהו מוכיח אדם אחרי, ופי' חן ימצא איתא בגמרא ספ"ק דתמיד שמושכין עליו חוט של חסד והוא לפי שגורם חיבור ויחוד הנ"ל שהוא המשכת הקו וחוט מאור א"ס ב"ה בכנס"י וכמו שהטפה נמשכת מהמוח דרך חוט השדרה כו' ומשה הי' שושבינא דמלכא ע"כ חיבר הקב"ה עם כנס"י, ובמא"א אות תי"ו סכ"ב וז"ל תוכחת נק' הגבורה והיא תוכחת מגולה כי הגבורות עומדות בא"א בגילוי יותר מן החסדים שהם אהבה מסותרת עכ"ל.

והנה כדי שתעשה כנ"י כלי לקבל האור מלמעלה זהו ג"כ ע"י ה"ג שהן העושין אותה כלי כנזכר במ"א ע"פ הנותן לשכוי בינה להבחין כו', ואפ"ל דלכן דבר משה התוכחות כשהיו מוכנים ליכנס לארץ שהוא ענין שכנס"י תהי' בבחי' יחוד פב"פ עם הקב"ה משא"כ כשהיו במדבר היו רק בבחי' לכתך אחרי במדבר כנ"ל וכמבואר בת"א פ' תצוה בד"ה זכור דעמלק, וע"כ כדי שיבואו פב"פ ולהיות כלי קיבול צ"ל ע"י התוכחות העושין אותה כלי ועיין מזה בתו"א פ' משפטים בד"ה לא תהי' משכלה ועקרה. וזהו ג"כ פי' מוכיח אדם אחרי * , היינו ממה שהוא בבחי' אחרי להביאן לבחי' פב"פ כו'.