י

כו' ולכאורה חלילה לך הוא תיבה קשה.

אך הטעם כי אברהם הי' מרכבה למדת חסד דאצי' והשופט כל הארץ הוא בחי' מל' ובנין המל' מהגבורות ע"כ אמר חלילה לך.

ועד"ז הוא במשה, כי הנה במשה כתיב ויקרא הוי' הוי' ומבואר בת"א פ' בשלח בד"ה וירא ישראל שמשה הי' קורא וממשיך משם הוי' דלעילא דא"א לשם הוי' דז"א כו' (וכן פי' בזהר נשא דקל"ח כמה חילא דמשה דאחית מכילין דרחמי לתתא) והנה ז"א דאצי' נק' אדם כמו עד"מ באדם תרין עינין תרין אודנין כך שם בז"א יש ה"ח וה"ג, אבל בא"א לית שמאלא בהאי עתיקא כי לא אדם הוא.

וזהו"ע הקב"ה מצלי יה"ר שיכבשו רחמי את כעסי דהקב"ה הוא ז"א מצלי וממשיך הרצה"ע דא"א שימתיק הרחמים את הגבורות, וזהו"ע מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל, וזהו הוי' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, פי' כי אף שעפ"י ההנהגה מבחי' חו"ב דאצי' הנק' אדם נתחייבו, עכ"ז לא אירא ע"י כי הוי' לי שיומשך ע"י התשו' האור מבחי' ע"ק שיכבשו רחמי, וכן מבואר ברבות באסתר ע"פ ויבז בעיניו כו' אני אמרתי להשמידם ולא יכולתי כמ"ש ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ, והיינו ע"י שמשה המשיך יג"מ דעתיק בז"א, וזהו ולא יכולתי, ותיבת פרץ הוא כמו המלך פורץ לעשות כו', גם פרץ גימ' ש"ע והוא ש"ע נהורין עילאין, וזהו מה יעשה לי אדם (וכדפי' בזח"ג