הוספות79

לאהבה בחי' אתכפיא ע"י המוח השליט על הלב. וזהו ענין קשה עורף דקדושה, וזהו ענין חוט השדרה שנמשך ממוח הדעת דרך אחוריים אל הגוף, וכענין הנז' שם בענין התחלקות הדעת לחו"ג ע"י קוצי דשערי דא"א שיורד ומכה בכתפין דז"א מאחוריו כו', ועמלק הוא הקליפה שכנגד הדעת דבין כתפין, וזהו לשון מלק שמליקה מן העורף שמעכב ומונע התפשטות והמשכת הדעת מהמוח אל הלב שע"י חוט השדרה. והיינו דוקא כשההילוך וההמשכה הוא בבחי' אחוריים דקדושה לבד ע"ד אתכפיא לבד אז שייך מלחמת עמלק, משא"כ כשמתגלה בחי' פנים דקדושה אין שייך כלל שיעמוד עמלק לנגד כו' ע"ש באריכות. והנה המשכיל יבין שב' בחי' אלו דקדושה פנים ואחור זהו בחי' ישראל ובחי' יעקב, וזהו ענין תפלה דשבת ותפלה דחול, אשר תפלה דחול הוא בבחי' מלחמה שעת צלותא שעת קרבא, יגיעת נפש ויגיעת בשר וכמ"ש ששת ימים תעבוד כו' והיא עמל דקדושה, והעמל והמלחמה הוא עם עמלק שראשיתו הוא עמל דקליפה להתגבר נגד חיוב השכל לאהבה את ה', והוא יודע רבונו ומכוון למרוד בו בעמל וחוצפא כו'. וע"כ ביעקב לא שייך לומר ולא ראה עמל, כי העמל דעמלק נלחם עמו, ואדרבה ע"ז נאמר מלחמה לה' בעמלק, שלא לאדם המלחמה אלא שה' נלחם כו'. משא"כ בחי' ישראל שהוא בחי' שבת התגלות פנימי' הלב ואהבה בתענוגים הוא ע"ד מ"ש והי' בהניח כו' בארץ כו', דהיינו אהבה בתענוגים ונק' כנסת ישראל וארץ ישראל ארץ לשון רצוא מבחי' ישראל כו' אזי תמחה מעצמך כו', ולכן שבת הוא נק' ג"כ יום מנוחה כו', וזהו ולא ראה עמל בישראל דייקא, שהעמל דקליפה אינו יכול ללחום עמו כלל מפני שאין שייך בו עמל בעבודה כי הוא אהבה בתענוגים כו'. ואע"פ ששייך בו עמלא דאורייתא מ"מ העמל דקליפה אין לו שום שייכות לבחי' זו, כי אין לו שייכות אלא כשעדיין לא נהפכו המדות דנה"ב כו' וכנ"ל משא"כ בבחי' ישראל.

והנה במ"א נת' ענין תורה ותפלה באופן אחר, והוא כי ביום חתונתו זו מ"ת, שהתורה נק' חתן וכנס"י נק' כלה שמקבלת הטפה היא התורה דמחכמה נפקת כו' וכמ"ש מזה ג"כ בד"ה שחורה אני. אך כמו עד"מ באדם אף שהטפה נמשכת מהמוח מבחי' חכמה מ"מ א"א שיהי' המשכה זו כ"א ע"י הכלי לזה והאדם ידע והוא בחי' דעת התקשרות כו'. כך התפלה והעמקת הדעת בגדולת ה' וההתקשרות ממש בבחי' ביטול הוא הגורם שכשעוסק אח"כ בתורה ממשיך בחי' הטפה מבחי' חכמה עילאה כו', ולכן נק' התורה או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי כו', המשכה מהמשפיע בהמקבל. אלא שהמשכה זו הוא ע"י הדעת והיא התפלה חוט השדרה כו'. ועד"ז הוא ג"כ מצות נטילת לולב בז' ימי החג שהוא המשכת הדעת בכנס"י הוא ההכנה לשמיני עצרת ושמחת תורה שהיא בחי' המשכת וקליטת הטפה דאורייתא מחכמה נפקת שתהי' נקלטת ונתפסת בנש"י בקרב איש ולב עמוק. ולכאורה סתרי אהדדי הדרושי', אך באמת יש תפלה ויש תפלה, שיש תפלה שהיא בבחי' בכל מאדך ורעותא דליבא היא למעלה מהתורה כנז' במ"א בענין