הוספות57

דמלכא, פי' בבחי' מהותו ועצמותו ממש כו' אז בזה מעוררים בחי' רצון העליון כתר עליון שהוא בחי' הארת עצמות א"ס ב"ה שיהי' נתפס ושורה בכנס"י מה שאין בחי' מחשבה תפיסא כו' לפי שבחי' רצון העליון הוא למעלה מבחי' מחשבה כידוע (ועמ"ש ע"פ אחת היא יונתי ע"י רעו"ד בחי' אחת המקבלת מבחי' יחיד כו' היא למעלה מבחי' ששים המה מלכות שהיא תושבע"פ כו', וע"ד הנ"ל, לפ"ז ענין שהתורה היא הממוצע היינו היותה בחי' חכמה וע"י רעו"ד ממשיכים מבחי' כתר שהוא הממוצע יותר עליון המחבר אור א"ס בחכמה, וכמ"ש בד"ה ביום השמע"צ שכמה בחי' ממוצעים הם, ולפי האמור לעיל שי"ל שמה שהתורה היא ממוצע היינו ג"כ ששרשה מכתר בחי' א"ק משל הקדמוני כו' כמ"ש ע"פ ואהי' אצלו אמון י"ל מה שישראל ממשיכים אור א"ס בהתורה היינו שמצד בירור נה"ב נעשו מהלכים ע"י בירור כח"ב דתהו שלמעלה מכח"ב דתיקון כו', ועמ"ש סד"ה את שבתותי תשמרו וסד"ה אם בחקתי תלכו וסד"ה אלה מסעי בענין מסעיהם למוצאיהם, ובמ"א בד"ה הודו לה' כי טוב כל"ח פי' שזהו ע"י הדבור בד"ת שהוא כמו המפוח שבו וע"י מוציאים האש בהגחלת מהעלם אל הגילוי כך ע"ס הם כשלהבת קשורה בגחלת כו'.

קיצור. כי אורייתא היא חכמה ושיומשך אור א"ס בחכ' זהו ע"י רעותא דלבא בכל מאדך).

ד) והנה איך יוכלו כנס"י להגיע לבחי' רעו"ד הנ"ל אין זה אלא ע"י המיצר והדוחק שיקראו אל ה' בצר להם כו' כמו בע"ת כו' וכמ"ש מן המיצר קראתי כו', לפי שמחמת המיצר יבואו לבחי' נקודת הלב בכל מאדך דהיינו מה שלא ביכולת הלב להכילו כו' (ואפ"ל זהו פי' הפסוקים הודו לה' כי טוב כו' יאמר נא כו' מן המיצר כו' כי פי' כי טוב ואין טוב אלא תורה ואח"כ יאמר נא ג' פעמים הם ג' הקוין שבמצות תורה ועבודה וגמ"ח וכ"ז נמשך ע"י רעו"ד מן המיצר קראתי כו'), וענין המיצר מה שידוע לכאו"א נגעו כו' בהיות ממארי דחושבנא בז' מדותיו הרעות שנק' ז' פרות הרעות העולות אחריהם, פי' העולות אחרי הז' מדות הטובות לקבל בבחי' אחוריים דקדושה כו' וכשמתגברים ביניקתם רוצים לבלוע בנפשם כל המדות טובות שיוכללו בהם כו' ומראיהם רע כאשר בתחלה כו' ובהיפך צ"ל לאכפיי' לסט"א משכא דחויא ואח"כ לבלוע אותם ולכוללם בז' מדות דקדושה ולאהפכא חשוכא לנהורא כו' ולא לאכפייא בלבד כו', וזהו אשר שלט האדם באדם לרע לו, פי' במה שישלוט אדם בליעל דז' מדות רעות דנוגה באדם דקדושה הוא לרע לו כדי שיברור ממנו הטוב ויתהפך חושך לאור והרע ישאר אצלו להאבידו לגמרי כו', ועיין מענין מן המצר קראתי בזח"ב בשלח דף סמ"ך ע"א ובפ' נשא קכ"ב והוא ע"ד הנז' ברבות ר"פ ואתה תצוה בענין זית רענן כו' שלאחר שחובטין אותו נותן שמנו כך בצר לך כו' ע"ש, וזהו שאמרו ברבות תולדות פסוק ומשמני הארץ זה הבאר דכמו בחי' זית שמן נמשך ע"י בצר לך כך הוא ענין באר מים חיים