הוספות46

פרסא מפסקת בין אצי' לבי"ע ונק' משם יפרד אזי אין יחוד כ"כ בין א"ח שהוא הרצוא עם או"י שהוא השוב והם ב' הפכיים, וזהו ענין שרפים עומדים ממעל לו, דפי' הזהר כמו לנגד, דהא א"א לפרש ממעל לו ממש ח"ו וענין הנגד הוא כי להיות השרפים הן בבחי' רצוא, וכיון שבבי"ע אין הרצוא מתייחד ממש עם השוב להיות שמאלא אתכליל בימינא כמו באצי' א"כ ה"ז נגד שם הוי' שהוא בחי' או"י דוקא, ועם היות שם יש ג"כ מטולמ"ט, אך הם ביחוד גמור כנ"ל ויותר מזה נתגלה הנגד בעדת קרח שרצה להפריד לגמרי האו"ח מן או"י להיות הלוים ענין בפ"ע ולא יהיו כפופים לכהנים דהיינו שלא להיות שמאלא אתכליל בימינא כמ"ש בזהר ר"פ קרח, ולכן אמר עליהם שהם הנועדים על שם הוי' ממש שעיקרו או"י והאו"ח הוא בטל לבחי' האו"י כנ"ל, אך בשרפים הענין בדקות מאד ע"כ אמר לשון ממעל לו ולא על כו' ח"ו, ואעפ"כ מזה שאין הרצוא מיוחד ובטל להשוב, אתער מאן דאתער דאתי מסטרייהו היינו שנמשך יניקה לגבורות קשות שזהו בחי' החויא נחש כו', ולכן נאמר בלוים הזה עליהם מי חטאת כו' וזהו הביאו עלי כפרה (ובבה"ז זה קודם לדיבור וזהו ענין שרפים, אך כמש"כ הסדר יובן יותר) פי' אבחי' עלי היינו מה שהוא נגד ש' הוי' בחי' א"ח דבי"ע שיתייחד עם הא"י ע"י הקרבן והיינו להיות יחוד זו"נ בר"ח שהן א"י וא"ח וכעין מ"ש במ"א להיות יחוד חו"כ הוא ע"י חופה ומקיף כו' וזה שייך לר"ח, כי הנה מתחלת החדש עד אמצע החדש הלבנה שהיא מל' הולכת ומתגדלת שזהו בחי' א"י להיות הולך ואור מלמעלה למטה אבל מאמצע החדש עד סופו שהיא מתחשכת והולכת לבלתי האיר למטה היינו בחי' א"ח ובר"ח שמקבלת מהשמש היינו ייחוד האו"ח עם האו"י יחוד זו"נ שהם שמשא וסיהרא, וכדי להיות התחברות ב' הפכיים הוא ע"י הקרבן יחוד תהו ותיקון שהן מקור א"ח וא"י, עכת"ד הנאמרים בבה"ז שם. והנה כבר נת' שענין בחי' זו דשרפים נמשך מבחי' קטנות כי ע"י מוחי' דגדלות הי' נמשך היראה בבחי' שוב, והנה ענין בחי' זו בנפש הוא כי הגם שהאה' יסוד התורה, אך היא יסוד לקיום מ"ע והיראה היא יסוד לקיום מל"ת וד"ס ולכן כשהוא בבחי' רצוא לבד בלא בחי' שוב הנמשך מהיראה שהוא ע"י התבוננות בבחי' סוכ"ע שנמצא למטה כמו למעלה כו' יוכל ליפול וליכשל באיזה איסור או עכ"פ בתאוות היתר כו', וכמו ע"ד שנת' בענין הנגעים שנמשכים מצד הסתלקות מוחי' דאבא שמהן נמשך בחי' השוב ובחי' יראה רק נשאר מוחי' דאימא שמהן נמשך בחי' הרצוא ואהבה ברשפי אש אזי יוכלו להסתעף מזה הנגעים שהם המדות רעות כמו כעס וגסות כו' שיוכלו להסתעף אחר הסתלקות אור השכל וההתבוננות אבל מבחי' מוחי' דאבא שהוא בחי' שוב ביראה ומזה נמשך עסק התורה לקשר מודו"מ שלו במו"ד של הקב"ה ה"ז דוחה כל הנגעים ומדות רעות כו' ועיין בזה בביאורי הזהר פ' תזריע כו'. והנה עם היות שנת' בענין הנחשים השרפים דר"ל שהנחש יונק מבחי' השרפים דקדושה ע"ד נהר דינור יוצא מזיעתן של חיות, היינו רק שמקבלים תוספת יניקה מבחי' פסולת שלהן, וכמאמר הזהר פ' אחרי הנ"ל, אמנם לא שעיקר התהוותן הוא מהן כ"א השתלשלות הקליפות הוא ענין בפ"ע כמ"ש בע"ח