הוספות40

והנה כתיב ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד כו' שמבחי' עונג זה יומשך ג"כ שפע ועונג להיכלות הנפרדים (ע"ד שבה"כ) וזהו ויקחו אליך פרה אדומה היא ק"נ ומזין דמה נוכח פני אהל מועד היינו דמה הוא פנימיותה היינו הטוב דק"נ מעלין אותה לשרשה ומקורה.

קיצור. ענין ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים יש בחי' זו בקדושה ד' חיות המרכבה שנאן, וכן יש לעומת זה או"א זו"נ דנוגה דהיינו מה שנפל ענג העליון (שהענג ר"ת עדן נהר גן, ואזי כשנפל נק' נגע וד' מראות נגעים הם ד' בחי' הנ"ל) וע"ד אם לעוברי רצונו כו', וק"נ נק' להט החרב המתהפכת ויכולים להפכה לקדושה וזהו ענין מעשה הפרה, הזאת דם להעלות פנימית ק"נ, ושריפת עורה ובשרה עד שנעשה אפר היינו לשרוף כל התאוות רעות וע"י השלכת עץ ארז ואזוב שהן מעץ החיים, ואפ"ל בק"נ יש אורות וכלים וזהו הדם והעור והבשר, ועי"ז ממשיכים מים חיים כי ד' ראשים נמשכים מבחי' ונהר יוצא, משא"כ מבחי' ומעין מבית ד' יצא, כי והחכמה תחיה, וזהו תוספת אור עצום, וגם בכל המצות ממשיכים תוספת אור, כי המצות הן בירור מד' נהרות הנ"ל וע"י בירור זה ממשיכים תוספת אור בבחי' ונהר יוצא כו'.

ועפ"ז יש להבין מאמר המד"ר ס"פ בא פי"ט דקל"ה ע"ד ד"א יהי לבי תמים בחוקיך זה חקת הפסח וחקת פרה אדומה כו' ואי אתה יודע איזה חוקה גדולה מזו משל לשתי מטרונות דומות שהיו מהלכות שתיהן כאחת נראות שוות מי גדולה מזו אותה שחברתה מלווה אותה עד ביתה והולכת אחריה, כך בפסח נאמר בו חקה ובפרה נאמר בה חקה ומי גדול הפרה שאוכלי פסח צריכין לה שנאמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת עכ"ל. והענין דאיתא במאו"א סעי' נ"ב חוקקי ישראל דא או"א עילאין החוקקים לז"א ונכנסי' ועושים אותו כלי עכ"ל, והי"נ הביא ממ"ש בזח"ג ס"פ ויקרא דכ"ו ע"א וז"ל הזהר פתח ר' יוסי ואמר לבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו הוי' ת"ח כל רעותא וכל לבא דבעי בר נש לארקא ברכאן מעילא לתתא לייחדא שמא קדישא, לבעי בצלותא לקב"ה ברעותא ובכוונה דלבא לנגדא מהוא נחלא עמיקא כדכתיב ממעמקים קראתיך הוי' דתמן עומקא דכולא בעמיקי עילאה דאינון שירותא עילאה דאו"א מזדווגין, אוף הכי לבי לחוקקי ישראל מאן חוקקי ישראל לא כתיב חקוקי ישראל אלא לחוקקי אלין או"א דאינון מחקקי לישראל קדישא דאיהו נגיד מבינייהו עכ"ל ועיין בסה"מ סי' קנ"ו, ועד"ז י"ל פי' כי חק לישראל הוא היינו שנמשך מאו"א לחקוק בחי' ישראל שיהי' כלי לגילוי אור א"ס וכמ"ש ע"פ אם בחקתי תלכו החקיקה בפנימית הלב, עו"ש במא"א חקה נק' המל' הנחקקת ע"י היסוד המחוקק אותה וסימן זאת חוקת עכ"ל, וענין החקיקה במל' לעשותה כלי ע"ד מקדש ד' כוננו ידיך שנתבאר בלק"ת בהביאור ע"פ נשא ובפ' מטות בד"ה עיני כל, והיינו שתהיה בבחי' כלי ריקן מכל הרצונות זרות ורק בבחי' ואל אישך תשוקתך וזהו ענין חותם שוקע, ובד"ה כי בועליך עושיך