הוספות33

בכל יום, ובמא"א פי' שהוא תיקון א' שבדיקנא הכופה את הדינים, וכן נק' חסד שזועם על הדינים וכובשן, אך בזהר פ' צו דל"א ובפ' במדבר דקי"ט על מאמר מה אקוב לא קבה אל דבחי' שם אל עם היותו חסד יש בו ג"כ דינים כו' ובינה מינה דינין מתערין על המנגד וכמ"ש בפי' כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים ע"י שם הוי' בניקוד אלקים.

והנה להבין ענין שריפת אפר פרה הנה אפר נק' הקליפות שאינו עושה פירות כאפר וכדאי' בזהר פ' וישלח דק"ע ע"א מה בין אבק לעפר כו' ומבואר מזה בתו"א פ' וישלח סד"ה ויאבק איש שהעלו אבק עד כסה"כ שזהו ע"י התשו' שעי"ז מוציא ניצוצות מג"ק ומנוק' דקליפה ומעלה אותן ליכלל למעלה, וכן ארז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ וכסה"כ מכוון כנגד קה"ק וקה"ק הוא כח"ב נמצא אפר פרה כענין העלאת האבק עד כסה"כ והו"ע בע"ת הנ"ל, והנה במא"א אפר פרה מנצפ"ך נשרפו סיגיהם ונמתקו פר ע"ה גימט' אפר, והנה מענין מנצפ"ך איתא בפרדס סוף שער האותיות כי כ"ב אותיות מן ה' מוצאות מתחילין מן ז"ת חג"ת נ"ה שהם ה' מוצאות ושרשן בבינה הוא מנצפ"ך, א"כ ענין מנצפ"ך הם ה"ג דאימא וכענין המדות שבשכל ושהם ה"ג כי עיקר החיות מהגבו' כמו גבורות גשמים וכן כי הדם הוא הנפש והענין כי בחי' מנצפ"ך זהו הכח הנמשך מבינה לחלק האותיות במל' לכ"ב אותיות בה' מוצאות והו"ע אימא אוזיפת מאנהא לברת' והנה כ"ב אתוון הם ה' חסדים מנצפ"ך ה"ג ולכן באים בסוף התיבה לתת גבול ומדה כי כן טבע הגבורות ובבה"ז פ' בראשית במאמר כשושנה כו' שבע"י יוצאי' הגבורות תחילה כי ע"י הוא בחי' א"ס לכן כדי שיומשך משם זהו ע"י ה"ג, וע' בסידור ע"פ שבחי ירושלים את ה' הללי אלקיך ציון שבחי' ציון שהוא פנימי' ירושלים כתי' כי הללי אלקיך בחי' הגבו' שמהם נמשך החותם להיות חזק בריחי שעריך ובמ"א נת"ל ועמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ וכל בניך למודי בענין אל תקרי בניך אלא בוניך כו'. שבמל' צ"ל נמשך ה"ג לדחות החיצוני'. ומכ"ז יש להעיר לענין אפר הפרה שהוא מנצפ"ך שרש ה"ג וע' בלק"ת בד"ה ויקחו אליך פרה שעם היות אשר ה"ג דאי' הם גבוהים מאד נעלה וממשיכי' ביטול היש אך ע"י השפעתם בה' מוצאות הדיבור וע"י ירידת הדבור העליון שמחי' גם הסט"א ע"י חילופי אותיות ותמורות נמשך מזה יניקה בה"ג דק"נ הנק' פרה אדומה פר ה' אדומה מורה על תוקף הדין ולכן צריך לשורפה ולעשותה אפר ואפר היינו פר א' ופי' האלף דאפר שה"ג אלו שהי' בחי' ה"ג נתקנו והם בבחי' פר א' ר"ל התשוקה בהתגברות אליו ית' לבד וכענין לב אחד לאבשב"ש בבחי' צמאון וכענין בכל לבבך וכענין וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים והוא ג"כ בחי' יחידה שבנפש פי' שמתוקף ורצון זה שמעומקא דלבא אזי אין יכול להיות במוחו שום הרהור ורצון אחר ע"כ נק' יחידה שאין בלבו אלא אחד וזהו אחת היא יונתי, והנה מענין אות אלף אית' בכוונת תקיעת שופר ע"פ כוונת הבעש"ט שאות א' הוא הממוצע בין הבל הלב ובין כ"ב אותיות המבטא, וכן מבואר באו"ת מהמגיד נ"ע פ' נצבים בד"ה איתא בזהר הנסתרות לה' וז"ל כי הדבור נברא