הוספות19

שבגדי אוכלי תרומה הן תכלית הטהרה הן נחשבים טומאה לגבי קדש כו' כמ"כ עד"ז יובן אשר מעשה המצות דחוץ עם היות שנעשה מהם לבושים לנשמה כענין בגדי אוכלי תרומה הם חשובים טומאה לגבי בגדי קדש לכך היא מטמאה בגדים כנ"ל עד שיכובסו וצריכי' כיבוס ע"ד כבס ביין לבושו שמעשה המצות צריכי' כיבוס ביין שמחה של מצוה כי אל"כ גם ריקנין שבך מלאים מצות כו' או הכיבוס במי הדעת כמ"ש ומלאה הארץ דעה כו' והיא הפרה עצמה מטהרת הטמאים שעי"ז יבואו לבחי' תשובה וזרקתי עליכם מים טהורים מים חיים כו'.

ובספר פנים יפות פי' ענין פרה שהיא מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים ע"ד מקום שבע"ת עומדים נמצא התשו' מטהר את הטמאים והרי האומר אחטא ואשוב כו' א"כ זהו שמטמא את הטהורים, גם שעד"ז ענין שגלו לחו"ל כדי שיתוספו ניצוצות כו' זהו א"א לאדם לעשות להתערב בטומאה כדי לעלות כו' ולכן אמר שלמה אמרתי אחכמה לעשות ג"כ כן כידוע בדרז"ל שכוונת שלמה שנשא נשים נכריות מכל האומות כי עלה בדעתו שע"י שיכנוס במקום החיצוני' יעלה משם כל ניצוצי הקדושה הנבלעים כמו לע"ל כו' אבל באמת היא רחוקה ממני שלא עלתה בידי להעלות, ולכן כתי' גבי פרה זאת חוקת התו' שאין ללמוד ממנה להתערב בטומאה כדי להעלות ולא מצינו זה אלא גבי מרע"ה שאמר לו השי"ת לך אל פרעה כו' ובאמת מצינו שסירב מאד ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה כו' וזהו שמטמא את הטהורים אבל עכ"ז מטהר את הטמאים כו' ופרעה הקריב כו' שע"י המנגד מתגבר כענין והנצח זו ירושלים כו' וגם כמ"ש והנה מנורת זהב כולה דדוקא ע"י בבל נעשו מנורת זהב כו' עד כי נער ישראל כו' וכמשל הבן אצל אביו שאינו שומע לאביו כו' עד שאביו דוחהו חוץ לביתו ואומר לו שאינו אביו אז נותן את לבו וכמ"כ אמרו בירושלים לא קיימתם מצות זיבה כו' עד שדחה אותם חוץ לביתו בהמ"ק אז כו' כך ע"י והוציא אותם אל מחוץ למחנה, כי בהיותם בארץ קסברו היכל ה' המה כו' אבל ע"י חוץ למחנה כו' וזהו אמצאך בחוץ ובקשתם משם משם דוקא כו'. אך מה שמטמא את הטהורים צ"ל כי מ"מ בעודם בארץ הי' עבודתם בבחי' עליונה שהרי אויר חו"ל מטמא כו', והנה במ"א נת' שהטעם שהמזה טמא ומי שמזין עליו טהור הוא כמשל הרפואה שלחולה הצריך לה היא רפואה שמרפאת אותו ולבריא שאינו צריך לה היא מזקת (כי הרפואה סם אלא שלחולה הסם יפה לו להכניע מחלתו כו') כמ"כ ענין הפרה ומים חיים עי"ז נמשך מכתר עליון שלמעלה מהחכ' שהוא דבר גבוה ונעלה מאד שלמעלה מסדר השתל' שנק' עץ החיים, להטמא מת שצריך ליטהר הוא מטהר שמעביר את רוח הטומאה ממנו ולטהור שא"צ לה הוא דבר גבוה ונעלה הוא אדרבה שמאחר שא"צ לה והוא דבר גבוה ונעלה הוא אדרבה נופל ממנו ונטמא, וי"ל כמו לימוד פנימי' התו' בדורות הראשונים שהי' חזקים ביראת ד' לא הי' צריכים לזה משא"כ עכשיו מצוה לגלות כמ"ש הרח"ו, ולדברי הפנ"י הנ"ל ענין הרפואה זהו הגלות שבחר אברהם שעבוד