הוספות15

את ישראל לאביהם שבשמים כו' ולכן פרה שרומז על תשובה ע"כ מעשי' בחוץ ע"ד דכתיב אמצאך בחוץ כי הנה כתי' מי יתנך כאח לי אמצאך בחוץ, מי יתנך כאח לי קאי על צדיקים, אמצאך בחוץ אלו בע"ת כו'.

ולהבין זה צ"ל תחלה בד"כ ענין המצות שהם תרי"ג ארחין דהנה בכל מצוה אנו אומרים אק"ב שע"י אתעדל"ת בקיום המצוה ממשיך בחי' קדש עליון, ולכן יפה שעה אחת בתשו' ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כי געה"ע הוא בבריאה אבל ע"י המצות ממשיכים מ"ד דאצי' ושרשן מו"ס דא"א, וזהו דאיתא בפע"ח שע"י תומ"צ מוסיפין אור באצי' ופי' מוסיפין היינו כי יש מה שבא בסוד שרש שהוא חוק הקצוב להחיות העולמות ויש מה שבא בסוד תוספות ע"י תומ"צ והתוס' מרובה על העיקר וכדאית' במדרש ע"פ והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה עיקר שנותיו הי' י"ד שנה כו'. והענין דהנה יש להבין ענין געה"ע והתחתון שהרי הוא נברא מאין ליש מכבר בשי"ב כמ"ש ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וצ"ל שהרי עיקר ענין העדן והעונג בחי' זיו השכינה בגן הזה נעשה ע"י מעש"ט בעוה"ז שזהו פי' שכר מצוה מצוה דהיינו שהשכר והזיו נמשך מן המצוה עצמה ומי שלא עשה טוב מימיו הרי חסר חלק העדן והזיו שמחמת מע"ט שהי' עושה ואפי' חסר המצות יום א' חסר ההמשכה וא"כ לכאורה קודם שנברא האדם אין מקום להשראת העדן והעונג בגן הזה. אך הענין דבודאי נמשך מבחי' עדן בגן הזה בבחי' אצילות משי"ב כדרך כל בריאה מאין ליש אלא שהוא במדה וקצבה והו"ע זיו השכינה שבתמידות שופע בגן הזה (ופי' זיו השכינה זהו כמ"ש יאר ה' פניו דתרגום ינהר ה' שכינתי' לותך כו' ועד"ז נק' ירח זיו שבו נולדו זיוות של עולם שהם האבות שהמשיכו אור לעולם שלא יהי' מתנהג באפילה ולכן יהי אור זה אברהם ברבות בראשית פ"ב, ובמא"א פי' זיו נק' היסוד כי ממנו הזיו יוצא למל') ונמשל בחי' זו לנטיעת עצי הגן והוא עד"מ הידוע כמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל כמ"כ ענין שפע האלקי בנטיעת גן הזה הנה לגבי מקורו ושרשו שבאצי' ששם העונג הגבה מאד נעלה יותר הוא כדוגמת העשב לגבי המזל המגדלו ומצמיחו מאין ליש וכמו העונג הנרגש בהאדם מדבר החכמה שמתענג בה שלא יתענג עד שיבין בהשגה דוקא כי גילוי התענוג הוא בבינה אבל בחכמה הוא בחי' אין שאינו נרגש ומושג כמ"כ בחי' גן שבעדן הוא העונג כשנשפל בבינה שבמל' דאצי' שהוא הרקיע שע"ג ראשי החיות והעדן הוא התענוג עליון שבחכ' דאצי' שאין התענוג נרגש והוא לגבי נטיעת הגן כמו המזל רוחני המצמיח העשב לגבי העשב, וע"ד שנת' במ"א שגם חכ' דבריאה לגבי חכמה דאצי' זהו כמשל מתיקות התפוח גשמי לגבי מתיקות רוחני שבהמזל ושרש חכ' דאצי' נמשך ממו"ס שבו מאיר בחי' ע"י בבחי' פנימית ומשם שרש ההשפעה בג"ע, והשפעה זו זהו ע"ד גידול העשב גשמי מהמזל המכה בו וכן למע' שייך בג"ע בחי' עשב שהו"ע ע"ב שי"ן שהוא המשכת הדעת כמבואר בת"ז תיקון נ"א ובזהר פ' ויקרא ד' י"ב בפי' תדשא הארץ דשא עשב שהוא יחוד זו"נ ע"ש וא"כ אם זהו נק'