הוספות10

עצמה שניכתבה בכתב הוא רק בבחי' חכמה שנק' מים חיי' כנ"ל דאורייתא מחכ' נפקת, ואמנם כדי שיהי' בחי' מקור לתו' דהיינו מקור לחכ"ע הנק' מקור החיים שהוא מבחי' אור הא"ס שנק' סדכ"ס כנ"ל, הרי אין זה אלא ע"י רוח התעוררות מלמטה דאייתי' ואמשיך רוח כנ"ל, והוא בחי' הרצוא דאפר הפרה, וע"כ א' על מצוה זו דווקא זאת חקת התורה וד"ל, ועלי' אמר שלמה המלך ע"ה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני פי' שהיא מעוררת למעלה מן החכ' והיינו ממקורא דכולא סדכ"ס שמביא לידי גילוי להיות מקור החיים כנ"ל, ע"כ אמרתי אחכמה והיא רחוקה למעלה הרבה מן החכ' (וגם להיות שהיא רחוקה ונעלם גם מאל"ף דאאלפ"ך חכ' שהוא הנק' מקור חיי' כנ"ל ע"כ אמר גם אחכמה שגם ממנה רחוקה ונעלה, וכמ"ש כי עמך מקור חיי' וד"ל. וזהו וידבר הוי' אל משה ואל אהרן כו' לפי שמשה ואהרן המה היו מבחי' מ"ה דחכ' וכמו שאמרו ונחנו מ"ה, והיינו מבחי' שרש התורה דגם אורייתא מחכ' נפקת, ולכן ניתנה התורה ע"י דווקא באותיות שבכתב, ולפי שידוע עד"מ דמן השכל נמשך הדיבור כמ"ש שהוי' בחכמה יסד ארץ, והיינו בחי' אבא דיסד ברתא כו', ונק' תורה שבכתב. וזהו פי' וידבר ה' אל משה, וידבר לשון הנהגה והמשכה, מפני שנתלבש ונמשך אוא"ס בחכ' כ"ח מ"ה, והוא ע"י שם הוי' בחכמה כו', וע"י משה ואהרן דווקא, לפי ששרשם ג"כ מבחי' מ"ה כנ"ל, אך אח"כ חזר ופי' כוונת המשכה והלבשה זו דהיינו שיומשך מצות פרה אדמה שתהא ע"י ענין חקיקת התורה דהיינו שיהי' שוכן אוא"ס מן ההעלם לגילוי במ"ה שבחכ' בתמידו' וזהו לאמר זאת חוקת התורה כו' שמשה ואהרן ימשיכו זאת החוקה דפרה להיות זאת חוקת התורה למעלה, והוא אשר ציוה הוי' מעצמו' אוא"ס שיהי' מתגלה מן ההעלם וכנ"ל וד"ל.

ובכ"ז יובן ג"כ שסדר דברי פ' ראשונה דק"ש ואהבת את הוי' בכל לבבך כו', זהו בחי' הרצוא שהוא כמו ענין האפר דפרה כנ"ל, ואח"כ והיו הדברי' האלה אשר אנוכי מצוך אנוכי מי שאנוכי ה"ז בחי' השוב שהוא כמו בחי' המים חיים שנתן לאפר דפרה כו', ואח"כ ושננתם לבניך ודברת בם כו' שצריך להיות בתמידות מטעם הנ"ל וד"ל. אך מה שבאפר דפרה הי' בחי' הרצוא מגביר על בחי' השוב כמאמר הלכה שצריך להיות האפר ע"ג המים כו' וכנ"ל, ובפ' ק"ש אומר והיו הדברי' האלה על לבביך כו', הענין הוא מפני שיש הפרש בין מלמטה למעלה ובין מלמעלה למטה, דמלמטה למעלה צ"ל הרצוא בתגבורת יותר כענין אשה מזרעת תחילה כו', אבל מלמעלה למטה הוא בהיפוך שבחי' השוב מגביר על הרצוא וזהו על לבבך על דווקא, והטעם מבואר ומובן לי"ח וד"ל.