הוספות8

ה' ממש, וכמ"ש ודבר"י אשר שמתי בפי"ך [וכמו אני המשנה המדברת בפיך בלתי הרגשת עצמותו], וה"ז כדימיון התולעת שהוא תכלית הקטנות שבבריות ונבזה ונמאס, כמו"כ ע"י שמשים אדם א"ע כתולעת בשעה שעוסק בתו' להיות נבזה בעיניו ונמאס כי הוא משים א"ע כאלו אינו כו' בבחי' ביטול (וכמ"ש דוד ואנוכי תולעת ולא איש שהי' נבזה בעיניו ובתכלית הביטול וכמ"ש תולעת יעקב על כל נש"י), אזי דבר ה' שבפיו המדבר ההלכה בזאת הוא מכלה ומבער יניקות החיצוני', וכמ"ש יכלו שוטני נפשי וכו' כמשל התולעת וד"ל) וזהו מ"ש בקרבן התמיד להקרי"ב לי כו' (וכתי' בכתבי האריז"ל) שהוא אותיות להרקיב כי הי' ענינו לבער ולכלות החיצוני' כענין התולעת הנ"ל בשעה שעוסק בתורה (וזהו עול"ת תמיד כי עול"ת אותיות תולע"ת) ולכך היא מצוה תמידית, בהיות שא"א בלי זה, שאל"כ היו מחריבי' העולם כו' וד"ל), וזהו אל תיראי תולעת יעק"ב יו"ד עק"ב במי שמשים עצמו כעקביי' בחי' שיריי' כמשארז"ל (וזהו ג"כ שארז"ל ע"פ בדוד שהי' מעדן עצמו כתולעת להתכווץ בעצמותו בבחי' הביטול וזה הי' דווקא בשעה שעסק בתו', אבל למלחמה הי' קשה כארז כו' והא בהא תלי' דנצחון המלחמה הי' בסיבת עסק התו' כתולעת כמ"ש למעלה) וזהו מתי ישראל ופי' מת"י לשון זכרי', כי הנה ת"א בפסוק החרם כל עיר מתים גוברין כו', וגם כאן פי' מתי אלו הזכרי' לפי שבזה הענין של הדיבור כתולעת הוא נעשה בבחי' דכר משפיע וכמא' רז"ל שאין העולם מתקיי' אלא בהבל תינוקות כו', ופי' מתקיי' הוא בבחי' קבלת השפע וכמ"ש במ"א ע"פ אם לא בריתי כו', וע"ד המבואר במא' ע"פ למען תזכר"ו ועשיתם כו' וד"ל (שפי' שתעשו בבחי' זכרי' להשפיע כנ"ל), (וכ"ז נק' תולעת דקדושה וכנגד זה יש בקליפה זה לעו"ז ג"כ בחי' תולעת הקליפה כמ"ש בתוכחה (דפ' תבוא) כרמי' תיטע כו' ויין לא תשתה כו' כי תאכלינו התולעת שמרקיב ג"כ את הניצוץ ואת אלקות כו' וד"ל) וזהו שהייתהנ המצוה להשליך תולע"ת שנ"י בתוך שריפת הפרה כדי לבער יניקות החיצוני' (ואין זה אלא כאשר ישרפו התולעת בהיות שגם בחיצוניו' יש תולעת זאת זלעו"ז כו'), והרי הי' כאן ג' מדריגות בשריפת הפרה דומם וצומח בעץ ארז ואיזוב כי גם העץ דומם הוא אלא שהוא צומח מכח המצמיח [צ"ע קצת ולא אמר זאת במחנינו עיי' בביאור ע"ז ודו"ק] ובחי' מדבר בתולעת וגם בחי' חי' בשריפת גופה של הפרה ומכולם נעשה אפר בחי' חומר הפשוט כו' ופי' אפ"ר א' פ"ר כלומר א' הוא אלופו ש"ע שניכללו בו ונימתקו בו בחי' גבורו' הקשות דפ"ר שהוא מבחי' נה"ב דפני שור כו' כנ"ל וד"ל.

ועתה יש להבין ענין המים החיי' שנתן לאפר הפרה, כמ"ש ונתן עליו מ"ח אל כלי ובלתי המים החיי' אין האפר לבדו מועיל להזאת טמאים כידוע, דהנה עד"מ המים הגשמי' (לא נק' מ"ח אלא) כשהן נובעים מתחת לארץ דווקא להיות שהן באים מתחת העפר יקראו מים חיים כי הן באים