הוספות7

שנפרד האור מן הכלי ממילא אין לו שום רצון זר זולתו לה' לבדו וזהו אתכפי' ואתהפכא שאחר אתכפיי' כמ"ש בל"א, דהיינו בביטול הכלי והלבוש של האהבה כנ"ל, וזהו בחי' אתכפיי' כי בהכרח וכפיי' לבד די' דהיינו רק שיעשה שלא כרצונו ותשוקתו כו' בין בפו"מ כנ"ל ובין בעשה טוב כמו בענין תפילה ות"ת וצדקה שיעשה אעפ"י שאינו חפץ וכמ"ש במ"א, ואח"כ נשאר רק עצם בחי' התשוקה והאהבה, ולהיותה בלתי כלי ולבוש נעשי' כמו חומר בלתי צורה ויכולה להתהפך כנ"ל, וזהו בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא כו' וד"ל.

ועתה י"ל ענין עץ הארז והאיזוב שהשליכו לתוך שריפת הפרה, עץ ארז ואיזוב הוא כדי לברר הז' מדות רעות וליכללם בקדושה (כידוע דהמדות הם בחי' צומח) ויש בהם קטנות וגדלות (היינו עץ ארז ואיזוב), דהנה האיזוב צומח בקיר והוא בתכלית הקטנות, והארז צומח בלבנון בגובה וגדלות (כמ"ש מן הארז אשר בלבנו"ן עד האיזוב אשר בקיר) וכמו"כ המדות בנפש האדם הם בבחי' צומח שלפעמי' הן בקטנות אהבה קטנה ולפעמי' הם בבחי' הגדלות כו', משא"כ אותיות המח' והדיבור הם בבחי' דומם שהרי הם עומדי' תמיד במדריגה א' כו', ולכך השליכו לתוך שריפת הפרה מבחי' צומח שהוא שורש בחי' המדות שבהם היתה השבירה להיות ז' מדות הרעות הכנעני החיתי האמורי כו', שהוא שורש הע"ש למעלה וצריכין כליון בשריפה דווקא, וכמו שית'.

וענין שני התולעת יובן כי הנה כתיב אל תיראי תולעת יעקב שישראל נמשלו לתולעת, שאין כוחה אלא בפי', עד"מ התולעת, הנה ידוע שבפיה תוכל להרקיב גם ארז הקשה מאד, לפי שיש כח גדול בפיה להחריב יותר מבחרב, וכמו"כ הנמשל בכנ"י שנק' תולעת יעקב כו', לפי שאין כחם אלא בפיהם בלבד, והוא בחי' הדיבור שלהם בד"ת כמ"ש ודברת בם כו', ולא סגי בהגיון לבד במח' כו' (רק עיקר הוא הבל הדיבור כמ"ש הקול קול יעקב כו' כשהקול קול יעקב אין הידי' ידי עשו שולטת, דווקא בקול מכניע החיצוני'], וגם בכל המצות יש שתלוים בדיבור ויש שתלוים במעשה, וזהו ההפרש שבמעשה אינה נוהגת אלא לשעתה בלבד ויש מצות שאינן נוהגת כלל [עתה], אבל מצות קריאה ולימוד המצות בדיבור בד"ת נוהגת תמיד גם באותו הזמן שאין המצות נוהגות למעשה כמו עכשיו במצות הקרבנות מצות קריאתן בתו' בדיבור נוהגת כמו שהי' נוהג בזמן בהמ"ק ממש משא"כ במעשה כו', ונמצא שמצות הדיבור הוא ענין בפ"ע שאינו מתייחס למעשה, והטעם הוא לפי שהדיבור צריך תמידי בלי הפסק ושינוי הזמן כלל, והענין הוא מפני שע"י הדיבור בתו' נמשך כח עליון בפי המדבר עד שנמשל לתולעת שכחה גדל בפי' להרקיב ארזי' קשים, כמו"כ יש בכח פי המדבר ד"ת להרקיב יניקות החיצוני' ולבערם מן העולם וכמ"ש ובערת הרע מקרבך, אך ידוע דהדיבור צ"ל בבחי' ביטול עצמותו שלא יהי' רק כלי לדבר ה' (כמבואר במ"א ע"פ לא תחללו לא תעשו חלל ע"ש), ואז הוא דבר