הוספות5

הכוונה כדי שיהי' אח"כ תועלת בשריפתה כו' וד"ל, וזהו שנא' אחר ההזאה ושרף את הפרה כו' וד"ל.

וענין שריפת הפרה לעשות ממנה אפר כו' כמ"ש ושרף את הפרה מחוץ למחנה, דהנה ידוע שיש בכל דבר חומר וצורה כמו העץ וכיוצא, גופו של העץ ומהותו העצמי הגולם הוא החומר שלו, והציור והתואר שלו הוא הצורה, והנה החומר (של העץ מורכב ג"כ מד"י ארמ"ע כי בכל דבר בעולם יש ד' יסודות אלו כמ"ש בס"י, רק שהחילוק הוא בין רב למעט, שיש דברי' שיסוד האש גובר בהם, ויש שיסוד העפר גובר בהם ושארי יסודו' מועטי', ויש שיסוד המים גובר בהם, אבל בכולם יש ד"י אלו, והם בחי' הרכבה וכלים בשריפה, אבל העפר הוא עיקר הדבר והעצמי שאינו כלה בשריפה), והוא הנק' חומר פשוט חומר ההיולי דהיינו בחי' עצמי' הדבר כמו שהוא פשוט עדיין מבלתי הרכבה כלל כמו העץ הנשרף ונעשה אפר שתחילה הי' העץ כלול מד"י ארמ"ע וכלה והולך לו כל יסוד (בעשן) בשרשו בשריפה כידוע (ומבואר במ"א), אך יסוד האפר נשאר מפני שהוא חומר הפשוט של כל דבר מורכב כו', לפי שהכל הי' מן העפר והכל שב אל העפר, וא"כ מובן שבחי' הגולם וחומר הראשו"ן שלפני הצורה הוא העיקר בתחילה והוא הנשאר באחרונה דווקא, וזהו הכל הי' מן העפר לכך הכל שם כו' כי טעם א' להם כו' (שהעצם אינו כלה רק ההרכבה וד"ל), וגם כאן בשריפת הפרה נשאר האפר שהוא חומר הפשוט וכח ההיולי של גוף הפרה שהי' בתחילה, ובזה נעשה מיתוק לגבורות קשות דפרה כו', ונק' מי נידה מי חטאת להזות על כל טמא, ואשר לא זורק עליו מי נידה ונכרתה כו', לפי שבאו הגבורו' לשרשן הפשוט כמו שהיו לפני השבירה כו', וע"כ יוכל כל טמא לטהר כו', ואשר לא יטהר ונכרתה משרשה בפני שור כו', מפני הדיני' הקשי' כו' וד"ל שמאל דוחה הנ"ל וד"ל.

וזהו ושרף את הפרה מחוץ למחנה כו', שע"י השריפה הזאת כלה כח שפע הע"ש למטה שנאחזי' בפרה העליונה, וזהו מ"ש יכלו שוטני נפשי כו', והאפר הנשאר הוא בחי' חומר הפשוט שלהם כמו שהי' קודם השבירה (יומתקו בא' דאפ"ר כו'), ואח"כ והשליך לתוך שריפת הפרה עץ ארז ואיזוב ותולעת שני כו' (כמושי"ת בעז"ה). (וכל הנ"ל הוא בחי' העלאה כללית, והוא בחי' רצוא כללי להעלות החיות של הע"ש דנוגה שנפל בשבירה לשרשו ולעשות מפ"ר ה' אפ"ר א' פ"ר), והנה כשם שכל מעשה הפרה הנ"ל הי' בפרה העליונה שמקבלת מבחי' פני שור הנ"ל, כך הוא ענין למטה בנפש האדם בכל פרטי' מעשי', דהנה בנה"א יש ז' מדות טובות דקדושה וכל מדה כלולה מיו"ד הרי ע', ובכללות נש"י הן ע' נפש יוצאי ירך יעקב דקדושה כו', ואת זלע"ז כו' עשה כו' יש ע' אומות מז"מ הרעות שכ"א כלולה מיו"ד, וזהו יצב גבולות עמים למספר בנ"י, שלפי מספר ע' נפש דקדושה נמשכי' ע' שרים דקליפה, וזהו פי' שמ"ע ש"ם ע' ענין הע' הן הע' שרים שמתעלים ומתבררי' ע"י ע' נפש דקדושה מסט' דאחד (כמ"ש שבעי' נפש לשון יחיד,