הוספות2

הגן, וארז"ל אדה"ר בגן הי', אבל עדן נאמ' עין לא ראתה כו'. והנה יש בחי' ג"ע העליון וג"ע התחתון, ובאמת יש ריבוי מדריגות ג"ע כמ"ש ילכו מחיל, וארז"ל צדיקי' אין להם מנוחה כו', ומבחי' גן שבעולם העליון נעשה עדן בעולם התחתון, וכן יש בחי' גן בעוהת"ח ובחי' ג"ע התח' אפי' הוא ג"כ תענוג אין קץ כו') ואין ערוך לתענוגי' הנמצאי' בעוה"ז לגבי אותו העליון האלקי' (שנהנין מזיו השכינה) והגם ששורש התענוגי' שלנו ממקום גבוה (אבל) ירדו ונפלו בשבה"כ בבחי' פסולת כידוע (עד"מ המאכל שמחי' נפש האדם שנתברר ונעשה דם להחיות הנפש, אבל פסולת המאכל נדחה לחוץ, ועכ"ז החזיר אוכלת אותם מוכרח שיש עדיין איזה חיות ותענוג בהפסולת להחיות הד"א אבל הוא פסולת הגס כן כל תענוגי' שלנו שבעוה"ז הוא פסולת של תענוג עליון) שהרי ארז"ל באחר מוטב דלידייני' וליתי' לעלמא דאתי ואש של גיהנום קשה מאש שלנו ס' פעמי' (וכמ"ש הרמב"ן שכל יסורי איוב כדאי בשביל שעה אחת גיהנם, נמצא שגיהנם הוא יסורי' קשים שאין לשער בעוה"ז ואעפי"כ) כדאי כל יסורי גיהנם י"ב חודש ויותר (אפי' ע' שנה) כדי לקבל אפס קצהו מאותו ההארה והזיו שבעוה"ב (היינו אפי' בג"ע התחתון) וכש"כ בגעה"ע ביותר וכש"כ בעדן העליון לפי שבחי' עונג אלקי' שביו"ד הנ"ל הוא האור מבחי' א"ס שאין לו שיעור ואינו בגדר גבול כלל, לכך אין לעונג מוגבל ערך לו כלל עד שכדאי לקבל כל היסורי' שבעולם כדי לזכות אליו (וכל הנ"ל נברא רק ביו"ד א' כמארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב שהוא בחי' צמצום כמו יו"ד א' במח' שהוא כלא וכאין ממש לגבי' כח המחשבה וכש"כ לגבי' עצם הנפש שאין ערוך כלל אפי' כטיפה מן הים הגדול אין שייך לומר ע"ז שהוא בחי' צמצום יו"ד א' עד שנברא העוה"ב) כי הוא ית' מקור כל התענוגי' כמ"ש כי עמך מקור חיים כו' (ולא אמר כי אתה מקור חיי' אלא עמ"ך פי' שאפי' מקור חיי' (שהוא היו"ד שנברא בו העוה"ב) הוא בטל וטפל אליו ית') והוא מקור של כל התענוגי' שנפלו בשבירה, ומזה נמשך בחי' התפעלות הרצוא בנשמות ומלאכי', וזהו והחיות רו"ש, וכמ"ש בס"י אם רץ לבך כו' (פי' שהוא ל' רצון ולשון מרוצה שרוצה לרוץ מגדר גבול השגתן המוגבל, כמו בך ארוץ גדוד ובאלקי אדלג שור שהוא חומה המגביל והנפש רוצה לצאת מגדר גבול למעלה לעצמותו כו') עד שתכלל נפשם באור האלקי' ממש שלמעלה הרבה מאותו הזיו והעונג האלקי' שנמשך עליהם בג"ע בתענוג הנשמות, וכענין מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ פי' כל מה שעמ"ך הוא מ"ש כי עמ"ך מקו"ר חיי"ם כו' שגם בחי' מקור כל התענוגי' הרי אינו אלא בחי' זיו והארה בעלמא בבחי' ממכ"ע והוא בחי' טפל ממש ובטל לגבי' עצמיות אור א"ס ב"ה, ומה שנק' סוכ"ע ע"ז א' מי לי בשמים שהוא ית' למעלה מבחי' סובב כו' ועמך לא חפצתי פי' גם מה שעמך טפל והוא בחי' ממכ"ע כנ"ל לא חפצתי והן בחי' געהת"ח וגעה"ע אלא למהותך ועצמותך לבד אני חפץ וכלה שארי ולבבי כו' וד"ל (וזהו פי' השני כי עמך מקור חיי' שבחי' סוכ"ע שנק' מק"ח ג"כ עמ"ך נק' בחי' טפל וכו').