א'יג5

הגילוי שם הוי' והיינו בחי' שמ"ע והוא הארה מבחי' שבת שיש בחול כמ"ש במ"א בענין עולת תמיד ועולת שבת). אך א"א להגיע לבחי' ישראל שהוא בחי' שבת אם לא ע"י בחי' קדימת יעקב שהוא עבודה דחול כי מי שטרח בע"ש דווקא אז יאכל בשבת ולכן אין הקורא לישראל יעקב עובר בעשה כמו הקורא לאברהם אברם משום דלא נעקר שם יעקב לגמרי מישראל דהא אהדרי' קרא וקראו יעקב והיינו מטעם הנ"ל דא"א להגיע לבחי' ישראל אלא ע"י קדימת יעקב כי מתחילה צ"ל עסק הבירורי' שבחול שזהו מבחי' יעקב ואח"כ יאכל בשבת להעלותם מעלה מעלה ולהתענג על הוי' כמ"ש במ"א. ובזה נראה לי לפרש מה שאו' במו"ש אל תירא עבדי יעקב כו' כי בשבת אנו בבחי' ישראל שא"צ לבחי' עבודה ויגיעה לברר בירורי' כי בורר אסור רק אנו אז בבחי' בן בנים למקום ע' בזהר ח"ג דצ"ד ואח"כ במוצאי שבת שמסתלקה נשמה יתירה וצריך לחזור ולירד בבחי' יעקב עבדי בכל ששת ימי המעשה לברר בירורי' בבי"ע כו' ולכך א' אל תירא עבדי יעקב כו' מלירד שם (בזה ניתנה כח ועוז כו' והוא ירידה צורך עלי' בשבת שאח"כ וכן בכי"ו יש מעין שבת בק"ש ותפילה שאומר שמע ישראל כו' וכדלקמן אי"ה).

(וא"ו) ותרועת מלך בו הנה בפי' תרועת יש ב' פירושים הא' לשון שבירה ופירור כמו תרועם בשבט ברזל והב' לשון חיבה ושניהם אמת. דהנה י"ל דפעם מצינו דכתי' מלך במשפט יעמיד ארץ ודינא דמל' דינא שהוא מבחי' גבורה ופעמי' כתי' באור פני מלך חיים אנפוי דמלכא נהירין מבחי' חסדים, אך הענין הוא דיש ב' בחי' מלך הא' נק' מלך תתאה כד יתיב בין עבדוהי בחי' מלכותך מל' כ"ע כשמתלבשת בעולמות בי"ע שצ"ל ע"י גבורות וצמצומי' כמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וכמ"ש במ"א וכתי' במשפט יעמיד ארץ כו' וזהו בששת ימי המעשה, והבחי' הב' הוא בחי' מלך עילאה והיינו בשבת שהוא עליות העולמות ובחי' מדת מלכותו עולה ומתייחדת בשרשה בבחי' אצי' וע"ז נא' באור פני מלך חיים ואנפהא נהירין בנהירו עילאה ע"י התגלות עונג העליון מבחי' רעוא דכל רעוין שמתגלה בשבת במדת מלכותו ית' וזהו תרועת מלך בו ל' ריעות וחיבה דקאי אבחי' [ישראל] שהוא בחי' שבת שאז ה' אלקיו עמו ממש שמתענג על ה' כנ"ל ונמשך בחי' תרועת מלך בו היינו גילוי בחי' ריעות וחיבה מבחי' רעדכ"ר שנמשך במדת מל' שהיא כנ"י וגם עי"ז נמתקי' כל הדיני' וגבורות הנמשכים מבחי' דינא דמלכותא בששת ימי המעשה מחמת התגלות רעדכ"ר. וזהו תרועת מלך כפי' הראשון לשון שבירה ופירור דהיינו שמתפררי' הגבורות וזהו מיתוקן וכמ"ש אתה פוררת בעזך ים וכידוע ג"כ בענין כוונת התרועה בתקיעת שופר דר"ה שהוא לפרר גבורות עליונות דיצחק כמ"ש בזוהר אמור, ותרועה ופירור זה הוא ע"י התגלות בחי' רעדכ"ר שהוא ריעות וחבה נמצא ב' הפירושים עולים בקנה א'.