א'יא

מבחי' גילוי א"ס ב"ה שלמעלה מהאצילות, ויראה תתאה היא בחי' יראה דבי"ע הנמשך ממלכות דאצילות כו' וכמ"ש בזהר ר"פ יתרו אית מלך כו' ואית מלך כו', והענין הוא כי יראה תתאה הוא רק בחינת ביטול היש לבד בבחי' אתכפיא כמו שום תשים עליך מלך להיות עושה בנפשו בחי' ביטול היש על ידי קבלת עול מלכות שמים מפני ההתבוננות כו', וזהו בחי' ביטול דיחו"ת דבי"ע שהוא בבחי' יש ודבר נפרד רק שמקבל עליו העול מלכות כו', אך אין זה בחי' ביטול אמיתי מכל וכל שהרי במעט רגע יוכל לחזור לבחינת התפשטות יש ונפרד כשכלה כח קבלתו בנפשו ע"י היסח הדעת או ע"י טרדת העולם כו' אבל בחינת יראה עילאה הוא בחי' הביטול האמיתי ע"י גילוי אור א"ס מלמעלה מכפי המדה והצמצום הבא בהשתלשלות וזהו כמו בחי' ובמורא גדול זו גילוי השכינה שהוא בחי' גילוי דא"ס ב"ה שמזה נמשך הביטול האמיתי דח"ע שהוא כח מה שאין עוד מלבדו ממש ולכן נק' מורא גדול לשון זכר משא"כ היראה תתאה היא בחי' נוק' כו', וגילוי יראה עילאה זו נמשך ג"כ לפעמים בנפש האדם ע"י הגילוי בשרש נשמתו הנק' מזלייהו שנמשך לשם גילוי מבחי' זו ועי"ז תפול חרדה ג"כ בנשמה שבגוף, וכמ"ש בחברי דניאל אבל חרדה גדולה נפלה עליהם משום דמזלייהו חזי כו', וע"י יראה זו וביטול זה שוב אין מקום ליניקת החיצונים כמו ביראה תתאה שהוא עדיין בחי' יש בעצם ולא כן ביראה עילאה כו', וזהו המכוון ממ"ש כאן ששם אין בחירה לאדם ר"ל שבהיותו בבחינה זו לא במהרה ינתק ח"ו כי הוא בבחי' אין וביטול וא"צ שימור מיניקת החיצונים כו' (ועמ"ש גבי ב' מיני מצה הצריכה שימור ושא"צ שימור כו' ותבין לכאן ג"כ), וזהו ענין תקיעה לשון חוזק שלא יוכל לזוז משם והוא ג"כ בחי' איתן נקודה בהיכלא וזהו תקיעה תקע י"ה כי יראה הוא בחי' יו"ד דש' הוי' ויו"ד עם ה' הם תרין ריעין יראה עילאה עם אה"ר נק' ריעים האהובים כו', ולא כמו למטה שהמדות הן ענפין מתפרדין כו', והנה התגלות מבחי' יראה עילאה זו הוא בר"ה שלכך נק' ימים נוראים והיינו כמ"ש בזהר ר"פ פנחס ע"פ חשף ה' את זרוע קדשו שמזה נמשך יראה בעולם בר"ה כו', וזהו שאנו אומרים בר"ה המלך הקדוש היינו מבחי' שהוא קדוש ומובדל כו', כי בר"ה אמרו לפני מלכיות כמו נחדש שם המלוכה שממשיכים רצון למלוכה דהיינו ממקור בחי' מלכות או כמו שמכתירין את המלך שממשיכים מבחי' כתר מלכות כו', והיינו ע"י קול השופר שממשיך בחי' חרדה וכמ"ש בשופר דמ"ת ויחרדו כו' ועמ"ש במ"א ע"פ יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור כו' היא בחי' יראה עילאה בחי' אין שעי"ז נתמלאו כל החסרונו', והנה זהו הענין שע"י השופר נתעורר מזל האדם הוא יראה עילאה הנמשך ממזלייהו חזי, ולכן עי"ז נתעורר מבחי' השינה כי הנה בחי' השינה הוא הפך בחי' התקיעה והחוזק ביראת ה' וכמ"ש בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים כמו שבשינה חולם ב' הפכים בנושא א', וזהו מצד שבשינה הסתלקות השכל כו', כמ"כ הגלות שאף שיתפלל ואומר אחד בעינים סגורות עכ"ז מיד אחר התפלה חוזר לעניניו הגשמיי' כו' בעומק הלב כו' וה"ז ב' הפכיים בנושא אחד ממש אבל ע"י התקיעה שהוא בחי' החוזק ויראה עילאה הוא התעוררות