תתקפז

התנשאות כי הנה אין מלך בלא עם לשון עוממות דהיינו זרים ונפרדים דווקא משא"כ על בנים לא שייך ענין מלוכה כמו שאין שייך ענין מלוכה בנפש האדם לומר שמולך על איברי הגוף כמו שעולה במחשבתו להניע ידו אזי תיכף תעשה היד רצון הנפש ומ"מ מפני שהיד הוא עצם אחד עמו ומש"ה בטילה ע"כ אין נופל ע"ז כלל לשון מלוכה, אלא מלוכה הוא דווקא על דבר נפרד ממנו ומ"מ נכנע אליו ובטל לו, וכמ"כ למעלה בחי' ומדת מל' ית' ע"ז אמרו אין מלך בלא עם שהם העולמות בי"ע שהם נבראי' ובע"ג ובחי' יש ודבר נפרד וע"ז שייך מל' ית' כשהם מקבלים עומ"ש ומבטלים א"ע, וזהו ענין ביטול היש דווקא וזהו הים עומד עליהם מלמעלה בבחי' רוממות והסתלקות ועי"ז נעשו בחי' עם ונפרדים ואז שייך עליהם בחי' מלוכה וגם מבחי' התנשאות זו נמשך להם החיות וההתהוות מאין ליש כנודע. וזהו מ"ש בע"ח שיש פרגוד ומסך בין אצי' לבי"ע שהוא גורם שלא להיות גילוי אצי' בבי"ע, דהיינו שיהי' אור אצי' מהם בבחי' רוממות והתנשאות ועי"ז נעשו בי"ע בע"ג ומ"מ מבחי' התנשאות זו עיקר חיותם, וזהו בחי' חול הים הם הנבראי' מבחי' מל' הנק' ים ולכן החול הוא בגדר מספר שכל נברא יש ונפרד בפ"ע בבחי' גבול וכמו מחנה מיכאל כאו"א בחי' בפ"ע וכמו החול הגשמי שמתחלק ומתפרד לחלקים רק אעפי"כ כתי' היש מספר לגדודיו שהם בחי' ברואים לאין קץ ותכלית בלי מס' כלל. ונמצא הוא רק בחי' דבר שבגדר מס' אבל אין לו מס' וכמשל מחול הים שלא יספר מרוב אעפ"י שהוא מחלקים נפרדים שהם בגדר מס' (רק למעלה הוא באמת בלי מס' כלל) והיינו כי עד מל' דאצי' נמשך הקו"ח של אא"ס ב"ה ומשם ואילך הוא נפסק ולכן מתהווים הנבראי' יש מאין מבחי' התנשאות מדת מל' שאין זה אלא לפי שהקו מאא"ס ב"ה מלובש בבחי' מל' וכמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי כו' והואיל שמלובש בה אא"ס ע"כ נמשך הכח להיות אין מספר ממש גם בנבראים שהם בגדר מס' שזה נמשך מבחי' א"ס המלובש במדת מל'. והנה כמו עד"מ בגשמיות שחול הים מתפרד לחלקים דקים ומשתנים משאר עפר הארץ שהוא גוף אחד הוא מפני שהים שואב אליו הלחלוחית שבעפר שפת הים שעי"ז שיוצא הלחלוחית מהעפר מתפרר לחלקים רבים דוקא וזהו החול, וכמ"כ למעלה. דהנה איתא פתח אליהו מלגאו איהו שם מה כו' ואיהו שקיא דאילנא בדרועוי כו' שפי' מלגאו היינו בפנימי' האצי' הוא שם מ"ה שהוא הארת אא"ס ב"ה שנמשך ממצחא דא"ק כו' נמצא שההשפעת אא"ס נמשל למים והיינו כי מים יורדים מגבוה לנמוך וגילוי זה הוא באצי' משא"כ מאצי' לבי"ע נפסק כנ"ל, ולכן הד' מחנות שכינה שהם בבריאה שהם י"ב בקר שהים עומד עליהם מלמעלה כנ"ל הנה הם נק' בחי' חול הים שמתחלקים לחלקים בבחי' גבול כ"א בפ"ע כנ"ל. הנה סיבת זה הוא מפני שהים שהוא מל' דאצי' שואב אליו הלחלוחית ובחי' יסוד המים הנ"ל שהרי הקו מסתיים במל' דאצי' ומרומם ומתנשא בבחי' ההגבהה והסתלקות מבי"ע לכן נעשו הם הנבראים בחי' חול חלקים נפרדים כ"א בבחי' גבול ומס' כו' רק שאין ההסתלקות לגמרי שא"כ הי' נשארים בבחי' פירוד לגמרי והרי תכלית הבריאה להיות ביטול היש לאין. וזהו ענין שהמסך מפסיק בין אצי' לבי"ע רק מ"מ ההארה בוקע המסך ועי"ז נעשה בחי' דבר שבגדר מס' להיות אין מס' ממש אבל עפר הוא גוש אחד והיינו מפני שלחלוחית המים מעורב בו והוא המחברו להיות גוש אחד ואין שייך בו אף גדר מס' כלל והיינו בחי' אצי' שלחלוחית המים

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.