תתקעב

מההעלם אל הגילוי להיות לו המשכת הנפש ממש להדבר שזהו נק' רצון ממש, ורצון אותיות צנור כמו שהצנור הוא המשכה כך הו"ע הרצון שנמשך נפשו וכלתה לדבר ההוא, אבל בחי' ההסכם הנ"ל נק' מחה"ק לפי שהוא כמו בחי' מח' והסכם שאצל עצמותו, שזהו למעלה מבחי' הרצון שהרצון הוא צנור והמשכה מעצמותו להדבר, ונמצא כבר ירד מעצמותו להיות נמשך להדבר זולתו, אבל ההסכם הוא אצל עצמותו עדיין וע"כ נק' בחי' מח' ולא רצון ממש, דהיינו ההסכם הוא בחי' מקיף על הדבר והרצון הוא המשכה ממש בבחי' או"פ) ונק' מחה"ק כי יש עוד בחי' מח' שהם אדרבה למטה מהרצון שכשכבר רוצה ברצון גמור נמשך מהרצון למח' לחשוב ולהרהר בהדבר ההוא איך להביאו ולהדביקו אליו, אבל בחי' מח' זו שלפני הרצון קדמה לכל המחשבות הנ"ל הנמשכי' מהרצון וגם קדמה להרצון כי כן לפני הרצון הוא בחי' מח' והסכם הנ"ל ויוכל להיות משך זמן רב מזמן שנשאר ההסכם אצלו על הבנין עד שמתחיל להמשיך הרצון למעשה לבנות הבנין, והנה עיקר ההתחדשות הוא ההסכם שאז נתחדש להסכים לרצות דבר חדש עד"מ בבנין הבית, ואח"כ מה שממשיך מההסכם להיות לו רצון בפו"מ אין כל חדש בזה אלא שיוציא מן ההעלם אל הגילוי פי' כי בהיותו עדיין רק בההסכם נק' העלם, ואח"כ כשבא הרצון והמשכה לזה בפו"מ וקרוב לידי מעשה זהו גילוי, וא"כ זהו"ע המשכה מהעלם אל הגילוי אבל לא התהוות דבר חדש, ועוד זאת יובן שבחי' ההסכם על הדבר הוא על כללות הדבר כולו ולא יש בו התחלקות וכמו עד"מ כשנשאר והוסכם אצלו לבנות בית הנה כל הבית כולו מתחתיתו עד עליונו וחלונותיו ודלתותיו על הכל כאשר לכל ביחד הוא ההסכם הלז, ואדרבה סוף מעשה עבמ"ח תחלה, משא"כ הרצון בא בפרטיות לכל חלק מהבית בפ"ע כסדר המדריגו' מתחלה רצון להכין עצים ואח"כ לבנות ואח"כ לעשות חלונות וכדומה, נמצא יש רצון לכל דבר בפ"ע, אבל ההסכם כולל הכל ביחד ממש.

ז) וע"ד כ"ז יובן הנמשל למעלה כי הנה אית רצון העליון הנק' כתר דאצי' הוא הרצון להתהוות ע"ס דאצי' וכללות עולם האצילות שהתהוותם הוא ע"י רצון זה כו' כי כל אשר חפץ ה' עשה, והע"ס דאצילות מקבלים חיותם ע"י הרצון (וע' בביאור מא' הזוהר פ' שמות ע"פ תשורי מראש אמנה), ועד"מ בגשמי' מי שיש בכחו להשכיל אם אינו רוצה לא יומשכו ההשכלות, אבל כשרוצה בזה אז תתרבה השפעת השכל כו', ובחי' הרצון הוא המשכה ממש לזה, וזהו רצון אותיות צנור, וזהו נוצר חסד שהוא בחי' חסד שבכתר היינו חסד שברצון שרוצה שיהי' המשכת החסד, ולכן הוא מקור לבחי' עושה חסד, וזהו ונוצר אותיות צנור ורצון, ולכן התפלה נק' צלותא כי ענין התפלה הוא כמאמר יה"ר מלפניך כו' להמשיך רצה"ע להדבר שמבקש להיות מברך השנים ורופא חולים ומתיר אסורים, לכן נק' צלותא שהוא ל' הטי' כמו תרגום לא תטה משפט לא תצלי דינא, ובגמ'