תתקע

מא"ס ב"ה הפשוט בתכלית הפשיטות א"א כ"א ע"י הצמצום ומקו"פ הנ"ל אז נתהווה בחי' א"ק הוא האור כללי.

ה) ובזה יובן מה שמצינו דשרש התהוות תולדות הנשמות ומלאכים מיחודים דאו"א וזו"נ שהוא דוקא מבחי' הכלים ולא מבחי' האורות, שהמלאכי' התהוותם מחיצוני' הכלים והנשמות מפנימי' הכלים, והיינו שכדי להיות הסתעפות והתהוות תולדה מוגבלת כנשמה או מלאך שהנשמה כלולה מעשר בחי' שכל ומדות כו', וזהו דוקא מהכלי' שהן הן מהות ומקור עשר בחי' הנ"ל, לכן מזיווגם ויחודם יתהווה בחי' הנשמה שהיא מוגבלת וכלולה מעשר בחי' וכן המלאך, משא"כ מבחי' האור בעצמו שהוא פשוט מעין המאור כנ"ל, ולכן גם בחי' זיווג ויחוד לא שייך רק מצד התלבשו' האור בהכלים שע"י הכלים נמשך השפעת טפת מ"ד ומ"ן כמו על דרך משל בגשמיות ג' שותפי' באדם אב מזריע לובן כו', שהטפה נמשך מהמוח שנולד שרש חוצבה מן כלי המוח הגשמי דוקא רק שגם כח המלובש במוח מלובש בה כו', ועכ"ז הקב"ה נותן נשמה בהולד, כמו כן יובן למעלה הזיווג להולדת נשמות הוא מהכלי' דע"ס והנשמו' נמשכי' מפנימי' הכלים והיינו שלהיות השפעת טפת או"א שיהי' בחינת עשר כחות שכל ומדות זה לא שייך רק מהכלי' (וענין שהקב"ה נותן בו נשמה היינו שיהי' בהנשמה ג"כ מעין בחי' האור ונק' נשמה לנשמה), כי האור מצ"ע הוא למעלה ממהות שכל ומדות כנ"ל, (ועפ"ז י"ל ענין טעם לקריאת האור כללי בשם א"ק דלכאורה תמוה הרי הוא אדם דבריאה ומחודש מאין ליש וקדמו ההעדר, ואין קדמון רק הא"ס ב"ה לבדו וזה פשוט, ומבואר ג"כ באר היטיב בע"ח בתחלת שער עגולים ויושר פ"א וז"ל ואמנם אצילות א"ק הזה ומכש"כ שאר עולמות שתחתיתו הי' להם ראש וסוף והי' להם זמן התחלת הוויתן ואצילותן משא"כ בא"ס כנ"ל עכ"ל, וא"כ למה נק' א"ק מהו הלשון קדמון כיון שהוא מחודש, מיהו לקמן ית' בס"ד דנק' כן להיות בחי' מחה"ק שקדם להרצון שכן קודם התהוות בחי' רצון יש מח' וע"כ נק' מחה"ק שקדמה לשאר מח' שלמטה מהרצון ומהשכל כו', אך י"ל עוד בטוב והוא כי הנה אדה"ר נק' בזוהר אדם קדמאה וכן בת"י בישעי' סי' מ"ג אביך הראשון אבוך קדמאה ולפי' המצ"ד קאי על אדה"ר, וכן לקול האות הראשון בפ' שמות ת"א לקול אתא קדמאה, הרי דקדמון נופל גם על מי שהוא ראשון, אמנם מ"מ היינו שיש בו בחי' משא"כ בכל הבאים אחריו, כמו אדה"ר הי' יציר כפיו של