תתקסד

רצון לבד בלי שום טעם כלל כי רק לו לבדו טעמו ונימוקו עמו. והנה שם במו"ס שורה התענוג מן הדבר ההוא תענוג עליון, וזהו הנק' בחי' עתיק ל' המעתיק הרים שפירושו שנעתקו ונבדלו, וכך התענוג של הרצון עליון ההוא נעתק מכל העולמו' והספי' ואינו מושג להם כלל, רק במהו"ע יש התענוג מן הדבר ההוא, ונגד זולתו יקרא רצה"ע רצון לבד, היינו רצון בלי טעם רק כך עלה במחשבה, לכן יש בבחי' כתר ב' בחי' הללו היינו בחי' עתיק אשר משם הוא מו"ס וטעמו ונימוקו עמו, שבחי' זו נעתק ונבדל ואינו מושג כלל, ובחי' השנית היינו הרצה"ע המתגלה לזולתו אשר נחשב לרצון בעלמא בלי שום טעם ונק' גלגלתא דחפיא על מוחא, שהמו"ס כמוס וסתום בתוך הרצון ואינו מתגלה כלל רק הגולגולתא מתגלה שהוא בחי' הרצון שנק' חיצוני' לגבי התענוג שבמו"ס שהוא פנימי' הרצון וטעמו ונימוקו כנ"ל. [הג"ה. מ"ש כאן שבמו"ס יש גילוי עתיקא ממש יותר מבגלגלתא זה לכאורה נגד מ"ש בע"ח דחו"ג דעתיק מלובשי' בגלגלתא ומוחא, וא"כ בגלגלתא מלובש בחי' חסד דעתיק, ובמוחא רק גבורה. אך הענין הוא כי יש עוד בחי' אוירא שבין מוחא לגולגלתא ונק' ג"כ בכלל מו"ס, ובו מלובש גילוי דעת דע"י שלמעלה מעלה מחו"ג דע"י, וזהו עיקר בחי' טעם הכמוס היינו דעת הנעתק ונבדל מכל הנ"ל, ועוד נת' במ"א בענין השופר ע"פ שוש אשיש שגם במו"ס ממש יש גילוי יותר מעתיק מן הגילוי שבגלגלתא אלא דלפיכך בא ע"י גבו' וצמצום כדי שיוכל להתלבש בפנימי' ממש ע"ש] (מ"כ מתלמידי הרב ז"ל). ולהמשיל משל לבחי' זו דרצה"ע שלמעלה מהשכל למטה א"א למצוא כלל רק מעין זה הוא ענין הרצון המוטבע באדם מצד טבעו כמו אהבת האב לבנו שאין שייך לומר שמשכלו נמשך רצון זה כשארי רצונות שא"צ לזה שכל כלל רק ממילא נמשך הרצון, וגם כאן יובן איך כי פנימי' הרצון הזה הוא התענוג שמתענג האב ומשתעשע מבנו ולכך רוצה בו, ונמצא התענוג הוא הפנימי' של הרצון שלמעלה מהשכל והחיצוני' הוא הרצון העצמי.

ב) והנה גם בזה התענוג שהוא הפנימי' של הרצון שלמעלה מהשכל יש ב' מדריגות, היינו בחי' גילוי התענוג ויש עוד בחי' שלמעלה מזה והוא כח התענוג שהוא ענין מקור כל התענוגי' וכמו שיש בנפש גילוי השכל ויש בחי' כח השכל המשכיל השכלות שממנו נמשכו כל פרטי השכליי' והוא עצמו למעלה ממהות גילוי השכל רק הוא מקורן ושרשן, כך יש בבחי' התענוג ב' בחי' הללו דהיינו בחי' גילוי ההתענגות ובחי' כח ומקור שממנו נמשך בחי' ההתענגות הלז שהוא למעלה ממהות גילוי התענגות רק שהוא מקורן ושרשן, וזה נראה בחוש עד"מ באדם משעשוע האב לבנו שהוא משל לבחי' התענוג והפנימי' של הרצון הטבעי שאינו נולד מהשכל לבד כנ"ל, ומ"מ אנו רואי' כי לא כל העתים שוות ענין התענוג הזה ויש בו שינויים שלפעמים לא יתפעל בתענוג כ"כ כי לא ימשוך את נפשו לבא לידי התפעלות העונג מפני איזה דאגה או איזה טעם אחר הכמוס עמדו אין לו רצון בשעשועים הללו, ולפעמים ירצה האב את