תתקנב

מנה לגודל שכרן, ובזהר בלק דר"ד ע"א פי' מי מנה כמו וימן להם המלך, ומשלוח מנות וכן למשה הי' למנה בפ' צו סי' ז' וכן ולחנה יתן מנה אחת אפים, ופי' הזהר שם שמבחי' מי נמשך המנה לעפר יעקב ע"ש, ובמק"מ שם בפי' מנה זו ועיין פרדס ערך מתנה טובה ובמא"א אות מ"ם סעי' קי"א מתנה טובה נקראת מל' דאצילות ובלק"ת ד"ה כי תצא דרוש השני פ"א בענין מאן דקטיל לחויא יהבין לי' ברתא דמלכא פי' ענין מתנה הוא פנימי' הלב שזה נמשך מלמעלה בתורת מתנה א"כ י"ל שע"י עופר יעקב בחי' אתכפייא הכובשים את יצרם נמשך בחי' מנה הנ"ל פנימי' הלב, והיינו מבחי' מי, והיינו ע"י התבוננות בחי' חו"ב שבנפש.

קיצור. בענין מי מנה יש ג' פי' האחד עפר יעקב לשון עופר האילים בחורים הכובשי' את יצרם, הב' עפר יעקב הוא ענין המצות שמקיימין בעפר, ג' דמנה הוא לשון מתנה הנמשך מבחי' מי, ויש לחבר הפי' שע"י עפר יעקב כשני הפי' הנ"ל נמשך מנה ומתנה זו.

ב) והנה ארז"ל במד"ר פ' במדבר פ' ב' דרי"ב א' אברהם נתברך בכוכבים שנאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים ויצחק נתברך בחול שנאמר כי הרבה ארבה את זרעך כו' וכחול כו', והגם דברכה זו נאמרה לאברהם אך כיון שנאמרה לו ע"י העקדה שעקד את יצחק בנו לכן חושב המד"ר ברכה זו ליצחק, וגם כי ארבה גימט' יצחק, ויעקב נתברך בעפר הארץ שנאמר והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וצפונה כו', ר"פ ויצא ובמד"ר שם פס"ט מה עפר אינו מתברך אלא במים אף ישראל אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים, הנה כתיב וייצר ה' אלקים את האדם וייצר בשני יודי"ן ופי' בת"י בשני יצרים ביצ"ט וביצה"ר, וכ"ה בגמ' פ"ט דברכות דס"א ע"א, וכ' הרמ"ז פ' תזריע דמ"ו ע"ב וז"ל וייצר בשני יודי"ן שהם נמשכים מחו"ג מים ואש, אבל אחד מן היודי"ן נקוד ונרגש והשני נסתר רמז שחפץ ד' שיצה"ר יהי' נכלל ביצ"ט ויכנע לו עכ"ל, וע"ד שארז"ל ע"פ ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך, וצ"ל איך היצה"ר שהוא רע ישוב לאהבה את ה', (בת"א פ' מקץ ד"ה המגביהי לשבת) אך הענין הוא כי הנה ביאור ענין יצ"ט ויצה"ר הוא כנודע שיש בכל אדם שתי נפשות נה"א ונה"ב, וכל נפש מתחלקת לשנים שהם שכל ומדות, והנה עיקר הנפש הוא השכל כי נה"א עיקרה היא נפש המשכלת ומתבוננת תמיד ומשגת בא"ס ב"ה ואין לה השכלה אחרת, והמדות אהוי"ר הנולדות מן השכל והשגה זו הן הנקראות בשם יצ"ט, וכן עיקר נה"ב היא המשכלת ומשגת גשמיות העוה"ז וחומריותן שהיא לעומת נה"א שהשכל המלובש בגשמיות הוא הפך ממש מן השכל שבנה"א ששרשה מחכמה עליונה חכים ולא בחכ' ידיעא כו' והמדות הנולדות משכל הגשמי הן הנקראים בשם יצה"ר, וצריך האדם לאכפיי' לון שלא יתנהג ע"פ מדות שנולדו מן השכל הגשמי, רק ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך היינו בהגביר כח נה"א המשכלת ומתבונן באוא"ס בפסוק ראשון דק"ש שמע ישראל שמע לשון הבנה כי הוי' הוא אלקינו (ת"א ד"ה ועשית ציץ דקל"ח ע"ד), אלקינו היינו כוחינו וחיותינו והוא ענין ממכ"ע וסוכ"ע היינו כי הוי' אלקינו הוא חכמה ובינה אשר בינה הוא סוכ"ע וממכ"ע כי הנה ההא שהוא בינה הוא אורך ורוחב והוא בחי'