תתקכו

יהגה אימה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים כו', ועמ"ש בבה"ז סד"ה כי מראש צורים בענין רובע ישראל רביעית מן מדידו דישראל איהו ברית ע"ש בענין צורת אות גימל כו', ונמצא רביעותיהן ש"י זהו יחוד וחיבור אות ג"ד גומל דלים כו' וזהו דלותי ולי יהושיע, ועל"ק ססעי' ה' בענין מקים מעפר דל, ועמ"ש ע"פ אשרי משכיל אל דל שארז"ל דקאי על היצ"ט שנק' דל שנא' ומצא בה איש מסכן וחכם והו"ע סיהרא ל"ל מגרמה כלום.

קיצור. וזהו מצות פו"ר בן פורת יוסף, ומספר רובע לשון זיכוך, זה ספר תולדות אדם, גם רובע לשון חלק רביעי ועמ"ש ע"פ ונסכו רביעית ההין.

ג) במד"ר ויגש פצ"ד שמש אבינו יעקב מטתו והקב"ה קורא אותן נפשות שנא' ומספר את רובע ישראל א"ר ברכי' כשרףהזה שאינו מספיק לצאת עד שמספיגין אותו ע"ד אסענצייע, כן אמר אדמ"ו נ"ע על בחי' שמיני עצרת, ולכאורה תמוה ולפי הנ"ל הוא מובן כי יעקב הוא ת"ת בריח התיכון שבו וע"י נמשך היחוד וההמשכה מכתר וחכ' כו' שיהי' והאדם ידע כו' ומלאה הארץ דיעה, ועמ"ש ע"פ המאמר הזהר פ' חיי קל"ג א' גבי תפילת ערבית רשות ובג"כ יעקב משמש במרום ומ"ש במד"ר פ' ויצא ע"פ וילן שם כי בא השמש, ובענין פי' מטתו עיין זח"א ויחי דרכ"ה ע"ב.

ד) במד"ר ויקרא פ' א' דקס"ו א' לטובתן של ישראל נתנבא מי מנה עפר יעקב, וכ"ה בשה"ש רבה סד"ה כתפוח בעצי היער די"ד ד'.

ה) בפרשה במדבר פ"ב דרי"ב א' אברהם נתברך בכוכבים שנא' הבט נא השמימה וספור הכוכבים כו' כה יהי' זרעך ויצחק נתברך בחול שנאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים כו' (נ' יצחק גי' ארבה לכן אעפ"י שפסוק זה נאמר לאברהם הכוונה על יצחק כו') ויעקב נתברך בעפר הארץ שנאמר והי' זרעך כעפר הארץ בפ' ויצא כו' ברכתו של יעקב באה בימי בלעם שכן כתיב מי מנה עפר יעקב, וע' מזה במד"ר ויצא פס"ט העפר מבלה את הכל כך כו' ובפ' בראשית ס"פ י"א אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת כו' וירש את העולם שלא במדה כו' שנאמר והי' זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה כו' וע' מזה פי"ו דשבת דקי"ח ע"ב. והיינו יעקב בריח התיכון מבריח מן הקצה עליונה עתיק עד הקצה בחי' מל' הנק' עפר הארץ כו', ובמד"ר בשלח ס"פ כ"א דקל"ד ב' בזכות יעקב אני קורע לו הים שנאמר ופרצת ימה כו', וא"כ י"ל פי' והי' זרעך כעפר הארץ הוא בחי' ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים שבחי' ארץ קדמה וא"כ זהו גבוה מבחי' חול הים כו'.

קיצור. עפר יעקב ע"ד ארץ קדמה, ועמ"ש בת"א פ' וישלח סד"ה ויאבק איש עמו בענין אבק ועפר, ובפ' בשלח פכ"ה קמב"ב הה"ד מקים מעפר דל כו' והי' זרעך כעפר הארץ כשיגיעו בניך עד עפר הארץ אותה שעה ופרצת ימה וקדמה כו', ומזה יובן ענין מי מנה עפר יעקב שכשהם